חלום מס' 1

מלמעלה-למעלה הם נראים כמו נמלים; האנשים. מתרוצצים כאילו בעיגולים, בשיירות. ההפצצה נוראה. מפציצים אותנו מהשמיים ומהצדדים ומכל הכיוונים. האור אפור לחלוטין. אני מחפשת את השמש וחושבת שהיא כנראה מתחבאת מאחורי העשן והאדים. חורבן בכל מקום. בתים מתרסקים, כבישים נבקעים וההרס נורא, אבק ופיח. בית אחד, ממש לידנו, מתפוצץ לנגד עינינו. מוטות המתכת שנגלים ומתפרצים החוצה מתוך העמודים שלו נראים לי כמו גידים, פיסות הטיח שעף לכל עבר נראים כמו עור פצוע ושסוע שנקרע בכוח מעל בשר הבטון, הבית עצמו נראה לי כמו בעל חיים שנקרע לגזרים. הפצצות נופלות בכל מקום. אבל מלבד קול ההתפוצצות הנורא לא נשמעות צעקות או קריאות זעקה. יש לזה אפקט מוזר. ובכל זאת כולם רצים, מתרוצצים, מחפשים מחסה. ותחושה חזקה, מוכרת, מרחפת בתוכי, שכאילו "הכל" היה צפוי, ידוע מראש, שאנחנו רק רסיסי חיים בתוך איזו ישות הרבה הרבה יותר גדולה. בתוכו של הענק. ועולה בדעתי מחשבה ישנה, ומוכרת, שאפשר שכל זה קורה בתוך הווריד של הענק ההוא. ושהוא עצמו גם יושב בתוך ווריד של ענק כלשהו אחר. ואין לזה סוף. אבל אז אני נזכרת שלמדע יש איזו תשובה בעניין הזה. רק שאני לא זוכרת מהי. ואני חושבת לעצמי, אוי, כמה חבל שאני לא מדענית ואז נורא נבהלת – כי ממש לידנו נופלת פצצה גדולה ומרעישה. אבל לא קורה כלום. אנחנו פשוט קמים ממקומנו ובורחים. ואני לא מזהה איש וההרגשה היא של בדידות, מוכרת וידועה, כאילו שמאז ומתמיד הייתי כך, במצב התלוש הלבדי הזה, ויש לי תוכנית עצומה: איך להחזיר את השקט למקום – איך להחזיר את השלום ואת השלווה: אני אלחם ברע ואני אביס אותו. זה ברור לי. אני ממש מאמינה ביכולת שלי לשנות סדרי עולם. והתחושה הזאת, תחושת היכולת, הייתה עזה וחזקה. ואני נמלטת לאיזו פינה, חשוכה. היא מקורה, תקרת בטון חזקה. ואני חושבת לעצמי: זה בטון אטומי, הוא עומד גם בפני פצצות אטום. ומתוך הכיס שלי אני שולה מַצִּית קטן ופיסת נייר ואני קוראת מה שכתוב עליו. ככה צץ לו לפתע פתאום פתק. המצית היה בכיס, מן הסתם, מפני שאני מעשנת. בפתק היה כתוב: "אימפריית השמש הקיסר האחרון". הפכתי את הפתק והתבוננתי בצידו השני וראיתי ציור קטן: הוא נראה כמו מטוס, כך הוא זכור לי בערך. ליד המטוס הקטן היה כתוב: "בכל יום הרעב שלו". ואני ידעתי שהכוונה היא לזה, שבכל יום אני בונה את המשמעות מחדש. והנהנתי לעצמי בהסכמה. המשפט, רוח הדברים שבו, המשמעות שלו כפי שהבנתי בחלום, תאם בדיוק את המחשבות שלי ואת ההרגשה שלי לגבי עצמי וחשבתי לעצמי, הנה, עכשיו אני אלחץ על המתג והנשק הקטלני יעבוד וכל המפציצים ייעלמו. לא חשבתי "הם ייהרגו", או שהם ימותו, אלא רק ש"הם ייעלמו". וידעתי שאימפריית השמש והקיסר האחרון מורים לי כמו תמיד, שברגע שיש בעיה, עליי להאט את הקצב. ואז התעוררתי.

הערות:

1. את החלום חלמתי כנראה ב – 28 ליוני 2004. זה התאריך שמופיע על הקובץ.

2. אמל'ה

2.1. מצד שני: אני "רגילה".

3.  תחושת היכולת המוגזמת 'להציל את המצב', "להביא שקט", מגלומנית לגמרי. חזרתי במהירות החלום אל הילדות. אז חלמתי הרבה חלומות ופינטזתי הרבה פנטזיות שבהם אני מונעת את "השואה". גם אז הצלחתי לעשות את זה בלחיצה אחת, על איזה מתג רב-עוצמתי-זרועי-שימושי-קטלני ונגיש מאוד.

3.1. החורבן המאיים וחלומות המלחמה הם תמיד חזרה רגרסיבית לענייני-השואה. והטריגר להופעתם הוא לעיתים "ענייני-השעה". זהו מין כביש דו-סטרי: פחד קמאי אינפנטילי ומגלומניה. אימת הכיליון וכוחות-על.

4. אני אוהבת נורא את סרטו של ספילברג אימפריית השמש. הוא נגע ללבי, אפילו צבט אותו.

5. הקיסר האחרון  של ברטלוצ'י הוא אחד הסרטים שאני הכי אוהבת ומעריצה והוא נכנס לי ללב כמו – איך להגיד את זה בלי להתפייט – כמו לב לתוך לב. (יצא לי מפוייט בכל זאת מילא). הסרט ארוך ויפה באופן לא רגיל, כאוב וכואב ומרתק ומורכב מאוד. יש בו נשמה וסיפור פרטי של הקיסר האחרון של סין שמוצג בצורה אנליטית וכל כך נבונה ועדינה, ולצדו, בנוסף, נפרש נרטיב רחב ואפי שמשורגים בו תהליכים היסטוריים גדולים ועצומים. קשה לי לתאר בכמה מילים את משמעות הסרט, בכלל ובעבורי.

5.1. הקשר בין 'אימפריית השמש' ל'קיסר האחרון' הוא גדול עבורי. הוא עומד על שני עניינים: הילד הנעזב, שנעזב בגלל ומתוקף נסיבות ופיתולי החיים והגורל. והנקודה השניה היא העולם המתהפך: התהפכות מוחלטת ברוטלית שמתרחשת במהירות, כמעט בבת-אחת, התהפכות סופית, עולם שנעלם ברגע (כאילו, כי מתחת לפני השטח פעלו כוחות קשים כל הזמן) ועולם חורבני ואלים שנולד ברגע, שאחריו מתחיל מיד מסע הישרדות ארוך, אפל, עצוב ואומלל. שני הילדים, זה שבאימפריית וזה שבקיסר, לא רק נעזבו אלא איבדו את העולם שבו חיו, וירדו מפיסגת השמנת הרכה של הפינוק היפה והמעודן, ממתיקות האהבה, אל תוך הערבות השרופות הצחיחות של הבריחה והמלחמה על חייהם.

6. ביני לביני. המטוס שבציור מאזכר (אני מאזכרת לעצמי באמצעותו) חלום אחר עתיק, שחלמתי לפני מאתיים אלף שנה בערך. חלום ארוך באופן מטורף ואפל. שברא אחר-כך והוליד עוד המון חלומות תאומיים. אני זוכרת שמיד כשהתעוררתי נזכרתי בו וחשבתי, אוי, הציור של המטוס הוא "חלום-המטוס ההוא".

7. אז עוד עישנתי. בערך 5 סיגריות ליום. מאז כבר כמה שנים שאני לא מעשנת. איך החלום מכיל גם את האינפורמציה הזאת.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • shaultweig  On 24/12/2011 at 1:49

    אם כבר אימפריית החושים – הסרט היפני ששודר בכבלים בתחנה צרפתית ונפסל להקרנה בבתי הקולנוע.

    התיאור של החלום מתאים יותר לדיכאון שמלוות אותו מחשבות טורדניות

    לגבי המוות

    ראיתי במלחמת אוקטובר בעיניים שלי את הטייסים המצרים שמתכוננים לירות עלינו.
    לפני הירי הייתי מאוד שקט ,מקבל בהכנעה את פני המוות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: