רשמים, הרהורים עצבניים וסרטוני וידיאו מההפגנה וגם על ביבי-ספוג

1. כבר במונית בדרך לרוטשילד התפתחה שיחה עם נהג המונית ועלה עניין הכיבוש בשטחים וההתנחלויות. נהג המונית אמר "מה קשור? זה דבר אחד. וזה דבר אחד. מה, את רוצה שנחזיר את הר חומה?!". הר חומה. מה בדיוק יש לי לעשות ב"הר חומה". קחו, קחו ממני את הר חומה! רציתי לשאול את הנהג הפטריוט הכביר מתי לאחרונה ביקר ב"הר חומה". אבל הוא המשיך וציין בפני שמאז ומתמיד "ישבו יהודים בחברון, בית לחם" והוסיף עוד ועוד ערים בגדה, וקינח בסיפור השמדה ואמר: "האמריקאים שחטו את  האינדיאנים ולקחו להם את האדמות! ככה זה מה לעשות!". היום בלונדון-וקירשנבאום  ענה ישראל כץ (נהג המשאית, או שמא הקטר בכבודו ובעצמו) שר התחבורה, לשאלתו של מוטי קירשנבאום על סדרי עדיפויות והוצאות הממשלה בשטחים ואמר: "אין קשר. זה דבר אחד. וזה דבר אחד. והיום אנו עוסקים במחאה וצריך בלה בלה … ועלינו להוריד מיסים בלה בלה… ויש לעשות בלה וכו' וגו'". וחוץ מזה, הוסיף, כבר מזמן אין הוצאות יוצאות דופן (מה זאת הוצאה "יוצאת דופן") על ההתיישבות בגדה, לא הקמנו שום ישוב חדש. (על זה אבא שלי היה אומר – אַזֹוי. ביידיש – כך. או ככה.).

2. הגענו לרושטליד. חם, לח, רותח, דביק וניחוח קל של מרק אפונה ברוטב ביצה עומד באוויר, בעיקר מתגבר הריח כשהצפיפות עולה. צועדים לעבר קפלן.

3. אווירה של קרנבל. ממש. תופים, חצוצרות, שירה, בובות, והמון, כמויות של שלטים בכל הגדלים ומכל הסוגים: עצומי ממדים, סתם גדולים, סתם קטנים, מקרטון,  מבד, מפלסטיק, צבעוניים, מקושקשים, משורבטים שהוכנו בדקה התשעים במטבח ויאללה יוצאים, והרבה שלטים מעוצבים מקצועיים מתוצרת "קריאטיב" כלשהו. השלטים נכתבו  בהרבה יצירתיות. בחורה אחת הסתובבה עם חברותיה ועל השלט שלה היה כתוב "מחפשות שותף לסלון". בחור אחד נשא בגאון שלט קטן צבעוני, גבוה גבוה שהיה תקוע על מוט ארוך ארוך במיוחד, עליו היה כתוב: "בואי שרה'לה, הולכים". אחד כתב: "העם רוצה פתק חברתי". אחר כתב: "זה הכיבוש טמבל!". וזה היה השלט היחיד שהזכיר את הכיבוש, שאני ראיתי. עוצמת ההמונים, שאגת ההמון. הקלישאות נכונות. התעוררות. אנשים גילו שאפשר להשמיע קול, וכעת האופוריה בשיאה. כל השנים האלה ששאלנו – אכן כי כן, אני שאלתי ושאלו אותי – למה כולם שותקים?! מה הקטע הזה? מה פשר השינה הגדולה? ועכשיו בום. התעוררות. מראה ההתעוררות מרשים. מצד שני, אווירת הקרנבל קצת מטרידה. לא ברור לי בדיוק מה הסיבה למסיבה. הסיבה האמיתית. הרי אין סיבה אמיתית למסיבה, מלבד שמחת ההתעוררות. אין ספק שטוב מאוחר מאשר אף פעם.  ובכל זאת. המלה כיבוש לא הוזכרה בכלל. ובעניין זה, בקשה למארגני המחאה: תתחילו לדבר על השטחים הכבושים, על העוול המוסרי, על ההוצאות העצומות של המדינה שם, על הכספים שנשפכים על ההתנחלויות. על העושק. על הכיבוש.

4. חלום בלהות מס' 0. המחאה מצליחה מעבר למשוער. נתניהו מפנים היטב את משמעות המחאה, ובעיקר, את משמעות תמיכתו הגורפת של הציבור במחאה: העם רוצה שינוי, והוא לא רוצה לאבד את השלטון. המשא ומתן נושא פירות והשינויים מתבצעים לשביעות רצונם של כל הנוגעים בדבר והעם מביע סיפוק בסקרים ורפורמות רבות נעשות. והכיבוש נמשך. ונמשך. הגרעון גדל והמחירים מתחילים לעלות. והכיבוש נמשך. הגרעון עולה והמיסים עולים. ובעיקר המיסים העקיפים. ומיסי החברות יורדים. ונתניהו ואנשי האוצר מסבירים: ש"כדי שהתעשיינים ובעלי החברות לא יברחו צריך לת להם סיבה להישאר, ולכן צריך להוריד להם את המיסים כדי שיהיה להם כדאי לעשות דווקא כאן עסקים וכו' וגו' ובלה בלה בלה". והכיבוש נמשך. ונמשך. ועוד כבישי  אפרטהייד נסללים. ועוד וילות רבות נבנות וצצות על הגבעות ב"יהודה ושומרון". ועוד בחורה אחת עם ברק מוזר בעיניים ושביס תרנגולי על הראש צורחת על עוברי אורח פלסטינים בחברון "ש-ר-מו-טה שרמוטה", וחיילי מג"ב תוקפים את הפלסטינים שמשיבים לה ומנשקים את המוטרפת עם השביס. ואנחנו חיים בסדר, לא רע .  העוני מתגבר, עניים רבים סובלים. אבל אף אחד לא רוצה להביט לעבר התהום. הנטל קצת מעיק, בוכים על המיסים, על יוקר המחייה. והכיבוש נמשך ונמשך. וקומץ סמולנים, שנקראים בפי כל "הזויים", זועק וצועק: כמה אפשר, כמה?! ונהג מונית אחד, בשם  ביבי, שהיה פעם מוכר רהיטים ושיחק לו קלף ועשה הסבה מקצועית ונהיה לנהג מונית מקצועי ותעה בדרכו והפך לראש-ממשלה, עונה לו בבריטון סמכותי: "מה יש?! מה קרה? אין קשר! זה דבר אחד. וזה דבר אחד.".

5. חלום בלהות מס' 1. המגעים והמשא ומתן בין הממשלה לבין נציגי המחאה "עולים יפה". האוצר מוריד  מס-ערך מוסף באחוז וחצי על מוצרי היסוד החיוניים הצנון, הלפת וגבינה צהובה חמישה אחוז. יותר מזה "לא ניתן": "יש כאן אחריות למדינה שלמה, לא נכנע לפרובוקציות, מוטלת עלינו החובה… המדינה העולם המצב הכלכלי, אסור לחרוג ממסגרת התקציב…. דירוג האשראי של ארצות-הברית… פרשנינו לענייני…. נמצא כאן באולפן איתנו…". דירות מתחילות להיבנות בטרוף, הבטון מתפשט על האדמה כמו אצות ים טורפניות ומדוזות חלקלקות ביום חם בארץ טרופית לחה, שטחי הטבע האחרונים הלא מיושבים בישראל נרמסים ו"כרישי הנדל"ן" עושים מיליונים. את תלבשי שימלה מבטון, ארץ זבת מלט.  אבל  – יש תקווה! למה? לדיור בר השגה. לנוחות המוחים, חלק מן הדירות יימכרו בהנחות מיוחדות על פי קריטריונים שינוסחו בוועדת הכספים לענייני רווחה, כדי להגיש בקשה להנחה סור למשרד הפנים / ביטוח לאומי / ניירת / טפסים ריצות בלגנים ותקבל הנחה של כחמישה אחוז מינוס ריבית מצטברת בחישוב דיפרנציאלי כפול שנתיים ריצות. לסטודנטים תינתן הנחה מיוחדת; והנה כבר עכשיו חולדאי אישר שוב פיצול דירות להשכרה. כיף חיים, נגור מעל הכיור ונתקלח מעל האסלה. ובבחירות,  הפתעה: ביבי הקוסם חוזר שנית! סליחה שלישית! לשביעות רצונו של "העם" שפוחד "למסור את הארץ לערבים".  אלא ש"הפעם", כולם בטוחים ומבטיחים שהוא "באמת השתנה".

6. לא הצלחנו להגיע לבמה. לא ראינו בכלל את הבמה. אבל שמענו את הקולות. כולם שאלו איפה הבמה איפה הבמה? אמרו שיהיו מסכים גדולים, אבל לא היו. הרמקולים עשו את העבודה. אם כי ההד האדיר גרם לכך שלא תמיד הבנו מה נאמר, אבל תמיד הבנו למה הכוונה. קפלן כולו היה סתום ומפוצץ בהמוני אדם. היה מרשים. המוני מתוסכלים ניסו להגיע לבמה בכל מיני דרכים, מכאן ומכאן ומשם. בחורה אחת, ששאלנו אותה איך מגיעים לבמה, ענתה נחרצות: אין דרך להגיע לבמה. היא צדקה. לא הייתה שום דרך. ילדים התחמקו וזחלו מתחת לגדרות אל "הצד השני", בתקווה ששם "הבמה". שלמה ארצי עמד להופיע, אף אחד לא רצה להפסיד.

7. חלום בלהות מס'  2. ביבי הוא בעצם, כלומר, זה בעצם – וזו האמת, "הסוד הגדול" שמתגלה בתדהמה גדולה – היצור. הנוסע השמיני. לכן הוא חוזר כל הזמן. הוא תמיד חוזר. אף פעם לא מתפוגג ולעולם לא נכשל. הוא בלתי ניתן להבסה. בלתי מוכרע. לא ניתן להכניעו כמו שאי אפשר להביס בובת נוצות. כמו שלא ניתן למעוך בובת צמר גפן. כפי שלא ניתן למעוך בובת ספוג. ביבי-ספוג משתנה בהתאם למקום שבתוכו הוא תקוע, לובש כל צורה אפשרית: חור בצינור? תקע ביבי ספוג ולך לישון. אין דליפה שביבי-ספוג לא ימנע. מדובר ב-יצור בהא הידיעה. הנוסע השמיני. זו הסיבה שבגללה הוא תמיד חוזר. הוא לא מפסיק לחזור. כי כולנו ביבי! זו התגלית, זה פשר הסוד! ביבי הוא התודעה הקולקטיבית. הוא התת-מודע של הציוני הפטריוט, הפחד הקדום של היהודי הנרדף:  הוא "אנחנו נראה להם" ו"זכר השואה". לכן הוא מתפרץ בכל פעם מהבטן של  נבחר ציבור אחר. למשל: שטייניץ, שבעברו היה סוכן ביטוח ובדרך לא דרך הפך לפרופסור לפילוסופיה, כתב ספר בשם "טיל לוגי מדעי לאלוהים ובחזרה", תעה בשבילי החיים ונהיה לשר אוצר. ביבי-ספוג זו תופעה כללית, של "העם". חוץ מזה: זה דבר אחד, וזה דבר אחר. אין קשר.

8. עוד חלום בלהות, מס' 3. המחאה מצליחה באמת. יוצאים לבחירות מוקדמות. כולם נוטשים את הליכוד ומצביעים לקדימה, שזוכה ב-50 מנדטים. כבר לפני כן מופז מביס בבחירות הפנימיות את לבני ונעמד בראש המפלגה. הליכוד צונחת ל-20 מנדטים, ליברמן ל-8. העבודה עולה ל-12 עד 15 מנדטים ומרץ זוכה – וואלה איזו הצלחה  – ב-5 מנדטים, חד"ש ב-6. קדימה מרכיבה את הקואליציה, מופז נהיה ראש ממשלה ובאישון לילה, בחושך הראשון שלאחר הבחירות, פורץ היצור מבטנו בצרחות אימים, ביבי-ספוג חוזר שנית, הנוסע המתמיד.

.

על נהרות קפלן גם ישבנו גם בכינו

.

talking about a revolution

.

לחצות את הרוביקון. עמוק בתוך קפלן

.

צא ולמד בני

.

שיחת חולין

.

.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עודד  On 08/08/2011 at 7:32

    איה תודה;

  • מפריח השממות  On 08/08/2011 at 9:44

    אפרופו הר חומה, מתי בפעם האחרונה את ביקרת שם?
    יש לך מושג מה הגודל של השכונה הזאת? אני ביקרתי שם בפעם האחרונה שלשום, והתקשיתי להאמין לגודל של הדבר הזה. כרגע 35,000 ישראלים חיים שם, וקצב הפיתוח מדהים. הר חומה היא אתר הבנייה של המדינה.
    האמירה שלך – "קחו, קחו ממני את הר חומה!" נראית לי קצת תלושה מהמציאות, לדאבוני. אני ממליץ לך מאד, בכל אופן, לקחת סיור בירושלים המזרחית, עמותת 'עיר עמים' מנהלת כאלה סיורים בשבתות. המצב הרבה יותר מסובך (ואבוד?) מה שאת חושבת..

    • איה  On 08/08/2011 at 12:50

      לא מעניין אותי לבקר בהר חומה ולראות "עוד שכונה מכוערת פרברית" בתים על גבי בתים קופסאות לבנות. כבר מזמן האמריקאים התנגדו לבנייה שם אבל ישראל כהרגלה "עושה דווקא". אפשר הרי לבנות לחרדים עיר שלמה בנגב השומם ולפתור כך מצוקת דיור , אבל לא, חייבים ב"הר חומה".
      אתה רומז כאילו המצב אבוד רק עבור אנשי השמאל. זאת הרי הטעות הגדולה של הימין. אם המצב אכן אבוד – הוא אבוד לכולנו. הרי אתם אנשי הימין, שרואים את עצמכם כה"פטיוטים הגדולים הכבירים" של הארץ הזאת, רוצים "מדינה יהודית", לא? " שאבו מאזן יצהיר כבר שהוא "מכיר במדינה ישראל כמדינה יהודית". איך המדינה תהיה יהודית עם נמשיך להחזיק בגדה? עם מיליונים מתושביה הפלסטינים שאינם יהודים? ותוך זמן קצר נהפוך למיעוט בשטח שבין הים התיכון לגדה. אתה וכל הימין חושבים שמתנהל כאן איזה מאבק בין שמאל לימין, בינינו ובפלסטינים ש"רוצים להשמדינו" – באמצעות כמה רובים ואבנים – אנחנו עם הצבא הגדול ופצצות האטום ומה לא – אבל בעצם מתנהל מאבק על דמותה המוסרית והיהודית (מן המובן המוסרי העמוק) של הישראליות.
      חוץ מזה, ברגע שהאמריקאים יגיעו למסקנה שהרעש כאן באיזור מפריע להם וגורם להם נזק יוחזרו שטחים ויפורקו ישובים. וזה יקרה משום שהעם הפלסטיני לא יוותר לעולם על מדינה, לא קרועה פיסות פיסות, אלא עם רצף טריטוריאלי.

  • noam-lester  On 08/08/2011 at 12:05

    שאלת השאלות של הימים האלה היא מתי ייעשה הקישור המתבקש – ההכרחי – בין צדק חברתי ובין הכיבוש. אם לא ייעשה הקישור – המחאה תאבד חלק גדול מכוחה המוסרי. אם ייעשה הקישור – זה יהיה המבחן הגדול. כמה מאתנו יפנו עורף למחאה באותו רגע? האם יישאר לה כוח? ואולי – הלוואי – דווקא יגבר כוחה כשתעז לומר זאת?

    • איה  On 08/08/2011 at 12:35

      בדיוק. ואני נורא רוצה להיות אופטימית. אבל ברגע זה, אני רואה תמונה אחרת. הלוואי, הלוואי שאני טועה. ואני חושבת, שבגלל הסיבה הזאת בדיוק נתניהו נראה עדין זחוח, למרות התזזיתיות שהוא משדר – הוא כזה תמיד בעצם – אפשר לראות עליו ובעיקר על השפן שטייניץ, שהם די בטוחים בעצמם. הם אומרים לעצמם שהביטוי האלקטוראלי של "כל העסק הזה" די קטן.

  • אריאל  On 11/08/2011 at 23:50

    הסיבות שהמארגנים אינם מזכירים את הכיבוש הן פשוטות.
    ראשית, הם מבינים שקפיטליזם דורסני הוא תוצאה של אידיאולוגיה כלכלית שאין לה קשר ישיר לכיבוש, ואלמלא העם ימחה נגד הקפיטליזם הזה הוא יוסיף להתקיים אפילו אם הכיבוש אי פעם יסתיים.
    שנית, סיום הכיבוש תלוי בצד השני, והצד השני איננו מעוניין לסיים את הסכסוך. לעומת זאת צדק חברתי תלוי רק בנו, ואנו מעוניינים בכך. לכן השגת צדק בתוך המדינה היא יעד הרבה יותר ריאלי מהשגת שלום מחוץ למדינה.
    שלישית, להפגין נגד הכיבוש לא מעניין אף אחד. לכן בהפגנת שמאל רגילה יש 100 אנשים, ובהפגנה על צדק חברתי יש 300 אלף אנשים. אילו היו מזכירים את הכיבוש, זאת הייתה עוד הפגנת שמאלנים רגילה ללא שום השפעה. וברגע שיזכירו את הכיבוש, המחאה תיעלם.

  • דרול  On 23/08/2011 at 13:17

    כל חיי ניסיתי להישמר מהבנאליות , אבל הטור הזה לא הותיר לי ברירה אלא להגיד לך את מה שכל אדם בר דעת היה אומר.
    "אני מעדיף למסור אותך לפראי האדם הערביים צמאי הדם , ולהשאיר את הר חומה אצלנו".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: