מטרופוליס ישראל – עיון בשיריהן של יודית שחר וסיגל בן יאיר (3)

יודית שחר, בבואה לתאר את עולמן של המזכירות ופועלות ההוראה, מתמקדת במבנה המעמדי שבו הן חיות ועובדות. שחר מציירת את הניצול באצבע מאשימה:

"פועלת הוראה, מאה ועשרים וחמישה

אחוזי משרה,

נערי האוצר בירושלים של מעלה

אמרו אין עבודה אין שכר,

ישחקו לפניי הנערים ויזינו את ילדיי

את כסותם ואת מעונם

בשלושת אלפים שמונה מאות שקלים,

ובכיכר זֵר עקור מבע עקב אחר ההסעה שהתרחקה

ויונה אפורה רחצה אברתה בבריכת מזרקה חלודה

מרצדת שברי בקבוקי וודקה

עם צפירת השבת

במצבה לברון בנימין אדמונד דה רוטשילד"

מתוך סתיו בפתח תקווה י. שחר.

שחר, כדרכה, מעמידה תמונה ניגודית, שמציגה בצורה פלסטית את היום-יום המתיש חסר התקווה, של חייה של פועלת ההוראה המתגוררת בפתח תקווה, של מטה, בניגוד לנערי האוצר החיים "בירושלים של מעלה":  "הלכתי הביתה, / בפתח תקווה של מטה עובדים זרים", סתיו בפתח תקווה. בסתיו בפתח תקווה מציבה שחר את היונה, שרוחצת בבריכה מעופשת, ומנגידה אותה עם דמות העשיר הנדיב הגדול, המרוחק. אותה בריכה מוזנחת היא אתר הנצחה לברון רוטשילד וגם תחנת ההסעה של פועלת ההוראה, מן העבודה ובחזרה. ההתלכדות הזו עזה ומסופרת בשפה פשוטה, והיא מחברת שלושה ייצוגים ויזואליים, כמו בסופר-אימפוזיציה (superimposition) במקטע אחד, כזר – המוזכר בשיר: "ובכיכר זר עקור מבע" – ובכך, את מרכיבי הקיום של פועלת ההוראה, באותו רגע שבו היא יורדת מן ההסעה וחושבת את מחשבותיה; שתוארו קודם לכן: "ישחקו לפניי הנערים ויזינו את ילדיי". הסופר-אימפוז יוצר את האירוניה העצובה, הנוגעת ללב. המספרת יורדת מההסעה בתחנה ליד המזרקה, ויונה, שמייצגת ומסמלת שלום, אחווה, יופי ותום – כשם שהוראה מייצגת ומסמלת אידיאלים מוסריים גדולים, הרי המורים אמורים להיות גיבורי תרבות, אף שירדו מגדולתם ומרוויחים פרוטות –  רוחצת בבריכה העלובה שמזרקתה חלודה; בריכה שהיא אתר הנצחה לברון רוטשילד, העשיר הנדיב הידוע. בעולמה של פועלת ההוראה, בעולם התחתון במטרופוליס, אין נדיבים: אנשי השררה אינם נדיבים, הלא-הם נערי האוצר, והעשירים, גם אלה הקרויים "נדיבים", אינם קיימים בכלל, רק אתרי ההנצחה שלהם נמצאים, וגם אלה, המונומנטים המייצגים אותם בעולם של מטה, סימני הקיום שלהם, שרויים בעזובה ובעליבות. הקשר בין הסימנים (המסמנים) לבין המסומנים רופף ביותר. המרחק בין נדיבותו ועשירותו של רוטשילד, ובין מציאות חייה של פועלת ההוראה, הוא אותו מרחק שבין אתר ההנצחה לעשיר הידוע, ובין עשירותו האמיתית בפועל. כך מעלה השיר את מציאות חייה של פועלת ההוראה, כמו סצנה מתוך סרט, מסרטי הניאו-ריאליזם האיטלקי בשחור-לבן, שהמחישו את חייהם הדהויים העשוקים של בני המעמד הנמוך: יום-יום אפרורי וקשה, חסר תקווה, מצהיב. עולם שבו היונה, שאמורה לרחוץ במעיין מים חיים רענן, רוחצת בבריכה מלוכלכת הזרועה בשברי בקבוקי וודקה.

ס. בן יאיר מתייחסת למזכירות כעל פועלי משרד. בשירה אנחנו היא מתארת תמונת עולם מבעיתה (מתבקש להזכיר '1984' של אורוול): עובדי המשרד של ס. בן יאיר אינם משעשעים כמו בסדרה הטלביזיונית  'המשרד'. בשירה של בן יאיר עובדי המשרד הם עבדים כנועים, אפורים וחסרי חיוניות, הם מריונטות, מופעלים; מודים לאדונם על הזכות
להרוויח כסף:

"אנחנו, פועלי המשרד, שמחים

על מזוננו הטוב ואוכלים

בגוף כפוף וצפוד מעל צלחתנו"

ובהמשך:

"אנחנו פועלי המשרד הזהים,

חנוטים חיוכינו הצבועים

שותקים

פרצופינו נשקפים זה בזה כמראות

אנחנו פועלי המשרד השמחים."

מתוך אנחנו ס. בן יאיר.

הרובוטיות המכאנית הרופסת, מתבטאת בטון החד-גוני תפילתי מדוקלם, שבו מתנגן השיר: "אנחנו, פועלי המשרד, שמחים / על מזוננו הטוב ואוכלים". אותה רובוטיות מכאנית מופיעה גם בשירה העז והעוצמתי של י. שחר זו אני מדברת:

"גברת, פה השיטה מדברת, אמנה, משובים על ביצועים,

בונוסים למשאבים אנושיים מצטיינים,"

ובהמשך:

"זו אני מענה אנושי מדברת אלייך

עשרים וארבע שעות ביממה שבעה ימים בשבוע

אנחנו כאן, אמה לאמה מתחת לאדמה

מצאת החמה עד לצאת הנשמה"

זו אני מדברת י. שחר.

"אנחנו כאן, אמה לאמה מתחת לאדמה" – בעולם התחתון. שירה של שחר מתנגן באופן מהופך לתמונה שהוא מצייר: התמונה המצטיירת היא של עבדים מכאניים, שפופים ומובסים.  ואילו מנגינת השיר קצבית, תוססת, כמו מארש היא צועדת במרץ קדימה, בזעם, כקול קורא במדבר, קול קורא המנסה לחדור אל השומע מבעד לאטימותו, המונחת מראש כנתון עובדתי.

בשירה אלוהי המזכירות מדברת י. שחר על "הבוס". אותו "בוס" מופיע גם בשיריה של בן יאיר. "הבוס" הוא המייצג האולטימטיבי של אנשי העולם העליון. באלוהי
המזכירות
מציגה שחר את המזכירה כגרסה עכשווית של המשרתת מן המאות הקודמות, המתוכנתת לרצות את "הבוס", כפי שגם בן יאיר מתארת במזכירה (2):

"לוחשת בין עטים ונעצים, מהנהנת, מחייכת חנפה

בשביל תוספת התייעלות,"

מתוך מזכירה (2) ס. בן יאיר.

י. שחר כותבת:

"אלוהי המזכירות אוהב אותן מטות

מבט למרכז בטנו: נס קפה שני סוכרזית

מעט חלב

אלוהי המזכירות אוהב אותן לוטות

מבע ממלמלות מיד בוודאי שמיד זה ממש אצלי

עכשיו ביד, בבקשה"

מתוך אלוהי המזכירות י. שחר.

כדאי לשים לב לציטוטים שמביאות שחר ובן יאיר בשיריהן על המזכירות, כדי להמחיש את מסירותה ויעילותה של המזכירה. בן יאיר מצטטת את "הבוס" ומצרפת לציטוט את כוונתו האמיתית החבויה בדבריו: "בשני עותקים בבקשה, 180 מעלות של יעילות" – מתוך מזכירה (1). כלומר הדגש הוא על ציפיותיו של הבוס למקסימום יעילות רובוטית, ב-180 מעלות. ואילו שחר מצטטת את המזכירה עצמה, שבדבריה כמו מרקדת סביב הבוס כדי לרצותו: "מיד בוודאי שמיד זה ממש אצלי /  עכשיו ביד, בבקשה", כראוי למשרתת טובה ומסורה.

בשיר שכותרתו יום הולדת שמח לבוס כותבת בן יאיר:

"הבוס מספר בדיחה ואנחנו מהנהנים בראשינו

מצד לצד

בגעייה מתרפסת.

בבדיחה יש רוסי וערבי,

אבל אני צוחקת מפחד."

יום הולדת שמח לבוס ס. בן יאיר.

"הבוס" הוא גילומם ונציגם האולטימטיבי של עשירי העולם העליון בשירה של שחר  Design for Desire. בשיר זה נושבת אותה אירוניה כמו בשירה של בן יאיר יום
הולדת שמח לבוס
. אלא שבשירה של לא מרחף הפחד שמבעבע בשירה של בן יאיר. בשירה של שחר, לצד האירוניה זורם נהר זועם ומלא בוז.

"היה לי בוס במרכבת זהב

לימדתי במרכז ללקויות

בראש חודש היה אומר למורות

מחר משכורות

וכשבא המחר חזר חלילה

וכשהחודש נגמר הבטיח שוב מחר

הוא חייב לי שכר של חצי שנה,

כשאמרתי אני חד הורית

הוא עיווה את פניו ואמר זה המצב"

כפי שאפשר לראות האם החד-הורית מופיעה גם אצל שחר. ובהמשך השיר, כותבת שחר על מכוניתו של הבוס:

Design for Desire מצהיר הפין

הזעיר במכונית הזהב

מוכרת אותו דוגמנית זהובת שיער

שדיים שפתיים סיליקון משורבבות

מפוסקות פצע אדום פוסקות:

כאן מאחורי חומת הזהב שוכן גן העדן.

הנך מוזמן כמובן לקרוא תיגר על גן השוטים

אבל אינך בטוח אם חייך מוגדרים כחיים

ואם זה לא חיים

אז מה זה בכלל

Design for Desire  י. שחר.

.

.

המשך בחלק ד' והאחרון    לחלק א'

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: