ציפי לבני אתמול אצל לונדון-קירשנבאום – אופוזיציה בלי מנהיג

ירון לונדון נעדר אתמול ובמקומו ישב רביב דרוקר. קירשנבאום ודרוקר ביקשו לברר אצל לבני "'מה עושה האופוזיציה?" בימים אלה של, כפי שקירשנבאום ניסח בדייקנות, פאשיזציה מתעצמת בכנסת ובממשלה, לנוכח חוק החרם ושאר החוקים שנופלים על ראשנו לאחרונה, ואלה שעוד עומדים בתור.

לבני, עוטה על פניה ארשת חומרה, הקארה הבלונדי שלה נראה מהוקצע לא פחות מדיבורה הדידקטי המאופק בכוח (היא נוטה להתרתח לפתע פתאום מכל מיני סיבות זעירות, בחוסר סבלנות מתפרץ: "אבל תן לי לגמור לדבר, אבל לא סיימתי את מה שרציתי להגיד", ואז נושמת עמוק, מבליגה ומשתתקת תוך עיקום פנים מעודן, במיאוס סבלני מתנשא) ישבה באולפן בחולצת פסים, מבריקה בברק בעל טקסטורת משי-סאטן, ודקלמה את עצמה בטון מסבירני, קצת כמו למפגרים; כך פחות או יותר היא נשמעת תמיד: מדברת במין נימה שנעה בין דידקטיות איטית למתקשים, לבין התפרצויות חסרות סבלנות של התרתחות.

המסר העיקרי שלה היה, להאמין או לא: מה כבר אני יכול לעשות?! מוטי, רביב, תקשיבו, מה אפשר לעשות?! זו קואליציה גדולה, יש להם רוב!!

ישבתי והבטתי במרקע המטומבל הזה וחשבתי לעצמי – וואו! מה, באמת? יש להם רוב? שיו מה יהיה?

ובאמת. איך לא חשבנו על זה, איך לא ידענו, איפה הייתה אמריקה הזאת כל השנים ולא גילינו אותה, עד שהגיעה גב' לבני הנכבדה וגילתה לנו!

ובכן. בסופו של דבר, הסבירה המורה לבני,  לנו המתקשים, שאין ספק שתמיד אפשר לעשות יותר. אבל נו, מה לעשות, לקואליציה יש רוב – ואנחנו במיעוט.

מוטי, רביב, עםישראל! תבינו אותה, מה כבר היא יכולה לעשות?! מה יש לה כבר לעשות!? תבינו !

דרוקר חידד מעט והסביר שקדימה זו מפלגה, איך לומר, שהיא קצת מין סופרמרקט רעיוני שכזה, יש בה כל מיני חברי כנסת שבעצם מחזקים את הקואליציה, שבעצם מצדדים עם הימין, עם נתניהו. קירשנבאום אמר שאולי היה עדיף לוותר עליהם, על הח"כים הללו הקיצוניים שהצביעו בעד חוק החרם. ודרוקר אמר שבמקום סופרמרקט רעיוני, עדיף אולי ללכד מפלגה מעט יותר קטנה, אבל הרבה יותר אפקטיבית וברורה מבחינה רעיונית.

גב' לבני סברה שהם טועים.

היא אמרה שככה זה במרכז, יש לך הרבה גוונים מכל מיני סוגים וגם קצוות קיצוניים. אלה שהצביעו בעד חוק החרם ייענשו, היא אמרה, ללא ספק, היא תעמוד על כך והם ייענשו, היא אמרה שוב ושוב. היא מבטיחה והיא תעמוד על כך! הם ייענשו! היא אמרה בטון סמכותי מורתי ודידקטי. הם חייבים להיענש, והם אכן ייענשו! היא הצהירה.

חשבתי לעצמי, כאילו מה? מה זה העונש הזה? יעמידו אותם בפינה? איזו ועדה לענייני ענישה תנזוף בהם?! מה זה כבר יעזור? האם גב' לבני לא הבינה באמת למה התכוונו ולמה כיוונו קירשנבאום ודרוקר? ברור שהיא הבינה. אבל היא לא רוצה לשמוע את זה. תעזבו אותה מזה. וחוץ מזה היא "הסבירה": היא אמרה שהיא חשבה על זה, ושהיא התבלטה בזה, ולא מדובר בסופרמרקט רעיוני, אלא בשאלה בין "להכיל" את הקצוות האידיאולוגיים, לבין לוותר עליהם. והיא החליטה "להכיל".

ברור שהיא החליטה "להכיל". היא לא רוצה לאבד את הימנים שמתפקדים לקדימה ומצביעים לקדימה. היא חוששת שמפלגה תאבד כוח אלקטוראלי. היא לא רוצה לאבד קולות. היא רוצה שקדימה תשמור על כוחה ועל גודלה. ומה היא עושה עם "הגודל" הזה? מה כבר היא עושה עם הכוח האלקטוראלי הגדול הזה? כלום. אפס.

קדימה זו מפלגת הכלום. קדימה זו מפלגת האי-יכולת-להכריע. קדימה זו המפלגה שמגלמת ומבטאת את חוסר ההכרעה בציבור, שעוד לא וויתר על השטחים וההתנחלויות אבל נמאס לו כבר מהם. קדימה זו המפלגה שיושבת על הגדר. קדימה זו מפלגה שמבטאת את האימפוטנציה הישראלית. קדימה זו המפלגה שפוחדת לוותר על הכוחנות, ומצד שני נמאס לה מהקונפליקט. קדימה זה הסידור למצפון, קדימה זה ההקלות למוסר הכליות. קדימה זה אפס. כי קדימה "מכילה" בתוכה כוחות מנוגדים שמבטלים זה את זה. וגב' לבני היא הבבואה של "ההכלה" הזאת, של האפס הרעיוני הזה; שנובע מביטול של כוחות מנוגדים שסותרים זה את זה. היא קפואה, היא לא מסוגלת לצאת מעצמה, אין בה להט, והיא לא מנהיגה. היא נבחרה כבררת מחדל, וככה זה נראה. בראש הואקום "קדימה" עומדת לא-מנהיגה מורתית ועצבנית.

בוא נראה אותה מרימה איזו הפגנת מאה-אלף בכיכר רבין נגד הפאשיזציה שהולכת ומתעצמת ומשתלטת על המדינה. בוא נראה אותה באמת לוחמת את מלחמתה של הדמוקרטיה שנרמסת ונהרסת במהירות מפחידה. בוא נראה אותה מרימה הפגנה נגד חוק החרמות האווילי הבלתי אפשרי והאנטי-דמוקרטי. היא לא תעשה את זה. היא לא מסוגלת. היא "מחושבת", היא תחשוש, יועצים יגידו ש, מה יקרה אם, ושזה עלול להרוס את האפשרות של.

גב' לבני נקראת אמנם יושבת-ראש האופוזיציה, אבל היא לא מנהיגה את האופוזיציה. היא  מורה כזאת מהסוג של המורות האלה העצבניות, חסרות הסבלנות והמתנשאות שפונות לכיתה בדיבור מאופק כאילו שהן פונות לציבור מתקשים מפגר, שמסתירות את חוסר הסבלנות בהבלגה כאילו "תרבותית", והיא תמיד מצוחצחה ורהוטה ועלק אלגנטית, בתוך הסחי והרפש המשתולל במקום מושבה – הכנסת. לא רואים עליה את הזיעה, כי היא מתבטלת, לא רואים את הזיעה כי היא מנמנמת, חולמת על "העתיד" שבו תהיה ראש ממשלה. איזה ראש ממשלה בראש שלה? זו יכולה להיות ראש ממשלה? בחלומות. אין לה חזון, אין לה אומץ, ואין לה דמיון. היא לא מבינה מה פירוש הביטוי והמושג 'אופוזיציה'. היא פשוט ממתינה לתורה. היא חושבת, כי היא חולמת, שאחרי נתניהו יגיע תורה. והכי מייאש, שאף אחד אחר לא יוכל להוציא מקדימה את האופוזיציה שלה אנו זקוקים, כי זה בדנ"א שלה. גם אם מופז יעלה לראשות קדימה לא יקרה שום דבר מיוחד, כי מופז זה הליכוד. וכל השאר שם, הח"כים של מפלגת הואקום, הם נגררים חסרי משמעות.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידן לנדו  On 13/07/2011 at 21:39

    תשואות. רוצים עוד פוסטים זועמים כאלה.

    כשלעצמי לא החזקתי מגב' לבני בגרוש, מן היום הראשון שלה בפוליטיקה. איכשהו נוצרה סביבה חומת מגן בלתי חדירה של אשכנזים/פמיניסטיות/מאוכזבי-מרצ וכל מיני מבולבלים אחרים, וכל ביקורת נגדה תמיד נחשדה בשוביניזם. זה לא ייאמן שהאישה הזאת הגיעה רחוק כל כך עם אפס רעיונות מדיניים או כלכליים, כשבאמתחתה רק אוסף השטיקים הנזפניים שהיטבת לתאר. אני עוד זוכר את הכתבלבים (=כתב+כלבלב) המתהלבים, כתבות הדיוקן (שער ב"טיים"!) המתמוגגות ממנה. מפאת כבודם של אנשים ידועים, לא ננקוב בכל מי שהלך שבי אחריה ועשה לה נפשות לפני הבחירות.

    וכלום, שום כלום. שזה בדרך כלל יותר מסוכן מעמדה ברורה ומנומקת, גם אם הפוכה משלך.

    • איה  On 13/07/2011 at 22:16

      עידן תודה !

      ברוך בואך.

      אנסה להנפיק כמה שיותר. גם גיליתי שיש בזה משהו משחרר

      נכון. היא באמת זכתה להרבה פרגון וכתבות משבחות. אבל אני זוכרת גם את המאמר המוזר ההוא של ארי שביט בהארץ, שטען משהו מעורפל על כך שהיא לא מאוזנת, בשפת רמזים. ומה שהכי מעצבן באמת, אלה מצביעי מרץ שערקו לקדימה. לא מצליחה לתפוס איך אפשר לעשות את הקפיצה זאת – ממרץ לקדימה.

  • הילי  On 14/07/2011 at 0:07

    שלום
    ואם היא היתה אומרת משהו?
    עם כל הכבוד לפשיזציה של הממשלה הנוכחית בתחומי 48,
    זו ממשלת 'קדימה' שטבחה בעזתים ובלבנונים

    • איה  On 14/07/2011 at 14:55

      אני לא מתכוונת לסנגר על לבני ואין לי בכללל מוטיביציה לזה. מה שחשוב לי כעת הוא החלל שקיים במקום שבו אמורה לעמוד אופוזיציה. איך אפשר לנהל התנגדות אפקטיבית למול הממשלה, בהעדר אופוזציה אקטיבית. בכל מדינה דמוקרטית נורמלית עומדת אופויזציה למול הממשלה. זה עוד גוף ביקורתי שבוחן את מעשי והחלטות השלטון ומייצג את החלק, הגדול, בציבור שאין לו נציגים בממשלה, בשלטון. בלי אופוזיציה לא ניתן לנהל דמוקרטיה באופן מאוזן צודק ויעיל.

      הרשימה הזאת מיועדת בעיקר לכל מצביעי קדימה שבאו ממרץ וממפלגת העבודה וכד'.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: