מחאת הקוטג' בפייסבוק: סוג של מחזה אבסורד

אני לא רוצה להגיד שמחאת הקוטג' לא תצליח, אני לא רוצה שהיא תכשל. אבל האמת היא שאני לא מאמינה שהיא תצליח לחולל שינוי אמיתי. אין מהפכה באופק. מפני שזו מחאה לא פוליטית. דפוסי ההצבעה לא ישתנו, וזה אומר שתוצאות הבחירות הבאות יהיו דומות אם לא זהות לאלה שבבחירות הקודמות: הימין ינצח. קדימה תזכה במנדטים רבים. ונתניהו הוא זה שיצליח להקים את הקואליציה הגדולה ביותר.

המיסים, הפיקוח על המחירים – כל אלה נתונים בידי הממשלה והכנסת המחוקקת. אבל מחאת הקוטג' לא עוסקת בפוליטיקה, לא מדברת על האחראים. על הסדרת פיקוח, על הורדה של מיסי מס-ערך-מוסף על מוצרי המזון למשל. המחאה מחרימה מוצרים.

בינתיים המחאה לא מאבדת עוצמה: על פי הדיווחים בקבוצה בפייסבוק, הוקמו צוותים, בכמה ערים, שמוצבים בפתחי הסופרמרקטים, והם מעודדים את הצרכנים להחרים ומסבירים את חשיבותו של החרם.

למן ההתחלה, כשהוקמה הקבוצה, עלו בה קריאות להחרים חברות דלק, את הבנקים, פירות וירקות,  וחברים רבים בקבוצה טענו, שהדרך הנכונה היא להחרים בכל פעם חברה אחת גדולה בלבד. חלקם קראו להביא אותה ממש עד כדי פשיטת רגל "ואז נראה מה שטייניץ יעשה, נראה אותו". כלומר, המחשבה שעומדת מאחורי דרך ההחרמה הזאת היא חוסר האונים והיכולת להתמודד עם מצב שבו חברה כלכלית גדולה עומדת בפני קריסה.

בתוך קריאות החיזוק להחרים את תנובה או את שטראוס, עד דק, עלו גם קריאות דאגה באשר לעובדי החברה עצמם, שאינם אשמים בדבר, שאולי גם הם עצמם משתתפים בחרם הקוטג', שהם בעלי משפחה שמרוויחים שכר זעום, ומה יהיה עליהם אם החברה תיפול. בקריאות הללו יש משהו נוגע ללב, לא רק משום הדאגה והסולידריות, אלא בשל משאלת הלב והמחשבה, האשלייתית, שהמחאה אכן מסוגלת "להפיל" חברה כמו תנובה או שטראוס, שצברה הון רב.

בין קריאות העידוד "לא להיכנע" להמשיך בחרם וכדומה, אפשר להבחין בהודעות המכריזות על עוד ועוד חברות קטנות שהתגלה שהן בבעלות תנובה או שטראוס – שנרכשו ונבלעו על ידי הענקיות, בלי שאיש, כלומר הציבור "הרגיל", שם לב. התגליות האלה, אודות ממדיהן של חברות הענק, שנזרקו כך לחלל החדר כלאחר יד, על-מנת "להזהיר" את המחרימים לבל יקנו ממוצריהן, גם העלו דמעה מטפורית בעיני. מי בכלל יכול לעקוב אחר כל זה. וגם בשל הדגש על עוצמתן של חברות הענק והונן הרב, שהזדקר לעין כבדרך אגב. ובשל השאלה הגדולה יותר: האם בכלל  משפחות שלמות יכולות להרעיב את עצמן ולהפסיק לאכול ולכמה זמן מוצרי חלב, שלא לדבר על משפחות עם ילדים קטנים ופעוטות.

הקבוצה מונה כבר יותר מ-37 אלף איש – הקבוצה המקורית, קבוצת-האם, מונה יותר מ-104 אלף איש וזו למעשה קבוצת העוגן שמלמדת על הנעשה בפועל. הקבוצה השנייה הוקמה כנראה כדי ליצור במה אקטיבית למחאה ובכל יום נוספים אליה עוד ועוד אנשים, אם כי שמתי לב שהקצב התמתן. ואפשר שהיא פועלת כמין קבוצה תרפויטית, מקום לשחרור הזעם והכעס.

כאמור: חברי הקבוצה לא רוצים לדבר על פוליטיקה. הם הודפים ניסיונות של בודדים להעלות את הנושא, או כשהוא מסתנן מעצמו. שהרי אי אפשר בלי פוליטיקה, הקשר בין כלכלה ופוליטיקה הוא הדוק עד סימביוטי. גם כשהם נענים הם זועמים ומשמיצים את הפוליטיקאים ואת הממשלה ומודיעים ש'לא צריך פוליטיקה, צריך להתמקד בחרם'. חוסר האמון שהם מביעים כלפי הפוליטיקאים הוא טוטאלי ממש. כך נראים הדברים מעל דפי הפייסבוק. והרושם הוא בדיוק אותו רושם שאני מקבלת בשיחות עם נהגי המוניות שאני נוסעת איתם ששואגים ש'הפוליטיקאים הם חרא של אנשים אינטרסנטים ומושחתים'. בפייסבוק הם כותבים: 'הם כולם מושחטים' (טעות שלפעמים מכוונת שחוזרת על עצמה) 'הם כולם אינטרסנטים דואגים רק לעצמם' 'ומה יעזור לך כחלון מה תעזור לך יחימוביץ', מה תעזור לך הממשלה, מה יעזרו לך הפוליטיקאים האלה חושבים רק על עצמם'. זה המסר. הפוליטיקה לא תעזור, הממשלה לא תעזור. אין טעם.

עולה שהנתק בין הממשלה נבחרת העם, הכנסת ונבחרי העם שבה, לבין הציבור, הוא מוחלט. ועם זאת, לי ברור שאותה הממשלה תקום גם בבחירות הבאות הקרבות – אלא אם כן יחול באמת שינוי כלשהו, שכעת לא נראה אף באופק הרחוק.

האווירה בקבוצת הקוטג' דינאמית מאוד. בכל פעם שאני מגיעה אליה לראות מה קורה, אני מוצאת שהתנועה בה קצבית, לא נחה לרגע, גם אם הבחנתי כאמור, באיזו התמתנות, להערכתי זו תוצאה של שגרה שנוצרת ולא של ירידה במידת העניין. נראים הרבה צחוקים, הרבה התבדחויות, נוצר הווי קבוצתי. לבד משמות מנהיגי ומקימי המחאה המוכרים, עולים ובולטים כבר שמות נוספים של חברים פעילים, הדומיננטיים, שנוטלים חלק במאבק באופן אקטיבי יותר ואכפתי יותר. כלומר, מתגבשת קבוצה,
עם כל האפיונים הרגילים של התגבשות שכזאת, בעלת גוון חברתי אקטיבי, אך ללא כל גוון פוליטי. זו קבוצה מונחית מטרה, מטרה משותפת – להוריד מחירים –  שאין לגביה שום חילוקי דעות.

כפי שציינתי, הפוליטיקה עולה משתי סיבות. האחת, דרך הדלת הראשית: מישהו מעלה הודעה. הסיבה השנייה היא הפוליטיקה שמעצם מהותה, מעצם כוחה הסגולי, היא מסתננת לשיחות ולדיונים. אבל החברים נחושים, ובכל פעם שהיא מגיעה, הם ממגרים ומשמידים כמעט כל ניסיון לדבר או לדון בה, בהקשר למחאה. אני אומרת כמעט, מפני שלעיתים הם לא מצליחים ונוצר איזה דיונון קטן פוליטי, עד שמגיע איזה שריף מקומי ומשמיד גם את השתיל הרך הזה.

הסיבות לכך הן לא רק השנאה התהומית המופגנת לכל מה שקשור לפוליטיקה ולפוליטיקאים (אשמות אין סוף עולות כלפי חברי הכנסת והממשלה והם מוצגים כשרלטנים רמאים גנבים ונצלנים, פה ושם הצלחתי ללקט כמה מחמאות דלוחות ורמז לתשבחות כלפי השר כחלון והח"כית שלי יחימוביץ'). הסיבה העיקרית שמונעת דיון וכיוון פוליטי למחאה – כמו למחאות חברתיות רבות לפני כן  – היא הפחד מפיצול. יברחו אנשים, יעזבו את הקבוצה, כך במילים פשוטות אלה כבר כתבו כמה, כשעלה עניין פוליטי בדיונים. הרתיעה הקיצונית שהודפת כל ניסיון לדיבור פוליטי מעלה את הסברה שמדובר בתגובה פוסט-טראומטית. עד היום, כלומר אני לא מצליחה להיזכר במחאה חברתית שעלתה שדינה לא היה התרסקות. שום מחאה חברתית לא הצליחה. הפיצול ימין-שמאל ריסק את ההתנגדות ולכן העושק התאפשר ומתאפשר בכל עוצמתו. זו הסיבה  שבגללה נתניהו ושאר חברי הממשלה נראים שאננים למדי, כולל מנכלי החברות. אין סיבה לדאגה. בבחירות הבאות הסדר יחזור על כנו.

בעיית הכיבוש והסוגיה הפלסטינית קורעים את החברה. הימין ימשיך, כפי שהוא עושה כעת, לפמפם הפחדות ופארנויות, וכך ישמור על אחיזתו בשלטון. אמנם, מזמן כבר שהפיצול אינו מאוזן ולא מדובר בשני חצאים שווים, אלא בשמאל דקיק ומצומק ובימין  גדול רחב ורב-פנים. אלא שסכנת הפיצול עדיין קיימת, פשוט משום שבכל מה שנוגע לשאלות כלכלה ורווחה, הציבור זקוק למפלגות השמאל הזעירות, בעוד שרוב רובו – וכך גם על פי חלוקה יחסית רוב רובם של המחרימים במחאת הקוטג' בפייסבוק – מצביע לימין; הימין שלא זורק מבט לכיוון השכבות החלשות ולעבר שאלות העושק ועליית המחירים. דיכוטומיות מצד אחד, ואי תאימות מצד שני, יצרו יחס טראומטי.
כל כישלונות העבר נחקקו בזיכרון הקולקטיבי כטראומה, שבה לפוליטיקה יש תפקיד הרסני. הציבור מוצא עצמו חסר אונים ללא תשובה – ובינתיים נעשק.

כלומר. כפי שהמחאה משתקפת בפייסבוק, נראה שעדיין לא בשלה התודעה הפוליטית של ציבור הבוחרים בארץ. ההפחדות של הימין עדיין מנתבות את ההכרה הפוליטית לכיוונים ייצריים-רגשיים, שהופכים במקרים רבים לגזעניים, ומקצינים מיום ליום; ושאינם מאפשרים דיון פוליטי מפוכח. בין לבין, בדיונים בקבוצה, אפשר לראות ביטוים לייאוש מן החלוקה הדיכוטומית הקיימת היום בהצבעה לבחירות: אם אתה מצביע לשמאל אתה "מפקיר את המדינה לידי הערבים" (כאילו אבל זו התחושה), ואם אתה מצביע ימין אתה מפקיר (אכן וזה בטוח) את הציבור ואת עצמך לשלטון ההון.

הקריאה בדיונים – כמה שניתן לצלוח – היא מרתקת והיא כמו עיון במחזה שבו לכל ארכיטיפ גילום וביטוי ולכל מגמה והלך רוח אופייניים קיים ייצוג. המחזה נראה כמחזה אבסורד מאחר שהעיקר לא מגיע  ולא מופיע, הוא מסתתר, ואפילו עולה לדיון, אף שכולם נרדפים על ידו, על ידי אותו "עיקר", ועוסקים בו וסובלים בגללו ולמעשה
מחפשים אחריו, מפני שהם מחפשים ישועה, והוא נושך בהם ואוכל בהם, אבל הם לא רוצים להביט בו בגלל הפחד. העיקר במחזה הזה  הוא – הפוליטיקה. זה מוקד המחזה – הסירוב, או אי היכולת, להביט במציאות נכוחה בשל הפחד מהפוליטיקה.

אני מביאה דיון אחד, מעין מחזה קטן אחד שאני מעתיקה אותו לכאן לאחר שעשיתי בו קיצורים. השפה שבה החברים כותבים היא מין תמהיל משעשע וצורם בעת בעונה אחת, לעיתים קצת מצמרר בפאתוס שלו; זה מין תמהיל בין שפת רחוב – גסויות לא באות בחשבון בקבוצת הקוטג' ומי שפולט אותן מושתק מיד – לבין  קלישאות "תקשורת" (טלביזיה רדיו עיתונות) ולשון חגיגית ולעיתים מליצית, שגם היא לקוחה מהתקשורת, מעצרות ומטקסי משואה וכדומה. אלה קלישאות ממוחזרות שהופנמו והן נאמרות ונכתבות בהזדהות מלאה, לצד ביטויי רחוב.

במחזה הקטן מככב "אורן"."אורן" ניסה להעלות נושא פוליטי בהודעה ראשית משלו – על שטייניץ ומידת כשרותו ונאמנותו כשר אוצר, למול נאמנותו לאדונים שמינו אותו. אך הוא נבלם מיד. מישהו כתב לו בתגובה "עזוב אותך מפוליטיקאים, תפנה ישר לאדונים השולטים". אורן כתב לו תגובית קצרה, אך איש לא הגיב והפתיל נעזב. אבל
"אורן" שב, בפתיל אחר, עמוס, שהזדנב מהודעה אחרת שמישהו אחר העלה, והשתלב כאחד הדוברים. "אורן" הוא למעשה "הזר" שבא לעיר, זה שאמור לעורר מהומות, שכאן לא מתעוררות. הוא מעורר אנטגוניזם וסקרנות והוא בולט, אך בסופו של דבר נהדף. "אורן" והתיות שהוא מעלה הן עניין אחד – פוליטיקה. הוא הזר שמנסה לעורר דיון, במחזה הקטון הזה, דיון פוליטי, או לפחות אודות הפוליטיקה, דיון בנושא המוכחש, שכל השאר לא רוצים לראותו ולא רוצים להתייחס אליו.

קיצרתי את הדיון, הארוך מאוד, הרפליקות עומדות במקומן, לא שיניתי את מקומן, אך דיללתי את הדיאלוג. אני מעתיקה ומדביקה כפי שנכתב, כולל הטעויות בכתיב  בהקלדה.

המהומה שלא פרצה

ז'קוב : חברים אזרחי אירופה גם מרוויחים בממוצע יותר מאיתנו וגם שלמים על מוצרי המזון ב50 אחוז בממוצע פחות מאתנו…זה מצב בלתי נסבל….להתעורר דעד שהעוול הזה יתוקן לא מאמין איזה פראיירים היינו

איתי : החרם שעשינו על הקוטג הוא לא טוב כי תנובה העלאתה מחירים בשאר מוצריה וכך ייצא שהיא לא הפסידה מזה! צריך לפגוע במלכה תנובה!! לא לקנות בכלל בכלל תנובה ואז היא תתחיל להפסיד כסף ותוך שניות תוריד את כל מוצריה למחירים סבירים והיא גם תרוויח מהם אבל פ…שוט היא לא תרוויח מיליונים על גבי מיליונים ואז גם כל שאר החברות יצטרכו להוריד מחירים כי של תנובה יהיו יותר זולים ראיתם מה קרה אחרי שתנובה הורידה 25 אגורות כל השאר אופ תוך שניה הורידו!

גיל : איתי, אתה יכול להזמין אנשים בעדינות להצטרף ל'חרם משולב'

איתי : חחחח נראה לי שעדיף לעשות את זה כבר פה כי יש כבר יותר מ30 אלף חברים בכל זאת

אלי : במונחים ריאליים זה אומר שאנחנו משלמים פי ארבע על מחייה בסיסית

ז'קוב : אלי רק שתבין איזה רדומים אנחנו…..

איתי : חרם על כל מוצרייייייייייייייייייייייייייייייייי תנובה זה ייגרום להוזלה לא רק אצל תנובה ככה צריך

ז'קוב : אלי לשכנע אנשים בסופרים לא לקנות לנהל הסברה פה זה נפלא מגבשים רעיונות ומתגבשים …אבל צריך גם לפעול בשטח

שבי : צריך להחרים לחלוטין חברה אחת – שניתן לרכוש את המוצרים שלה ע"י מתחרים שלה , כך הצרכן לא יפגע – והחברה כן,

איתי : והחברה הזאת תהיה תנובה מכיוון שהיא עם נתח השוק הכי גדול! ואז האחרות גם ייפחדו ותנובה תוריד מחירים כי יש עליה חרם ולא ייקנו ממנה כלום ואז אחרי שהיא תוריד משמעותית אז גם החברות האחרות ייאלצו להוריד כי אחרת מהם לא ייקנו.. וככה בכל אגף

אורן : לדעתי אם תצליחו להפריד את ח"כ כחלון מהליכוד ותפצירו בו לעמוד בראש מפלגה חברתית. משם תבוא הישועה. צריך להפריד את ההון מהשלטון.

משה : מסכים איתך ב 100%

אורן : הבעיה אם שאם לא תהיה בו תמיכה מסיבית, הוא עלול להיפלט מהכנסת ואז מצבנו יהיה יותר גרוע :)

משה : אני מציע שהוא ירים את הכפפה ויקים מפלה חדשה

עופר : מסכים שצריך לתמוך בכחלון וביחימוביץ, שיכולים להרים את נס המחאה החברתית. שניהם תומכים בצרכנים ולא בבעלי ההון.

אניטה : אורן אם תצליח להפריד את תנובה מהעם.. לא צריך פוליטיקאים כי אז הדרך סלולה לשינוי רציני

עופר : שוב, לא נכון לכעוס על תנובה ועובדיה, צריך לכעוס על ההנהלה, אל לנו לפגוע בעודים מסורים שהם חלק מאיתנו וחלקם אולי אף מחרימים מוצרים בסופר. יש ללכת על זהבית כהן ולא על כלל תנובה. כשזהבית תעוף נשיג כמה מטרות. המחירים כבר יהיו בקרשים, ומנהלי חברות אחרים במשק יחששו מנחת זרועו של החרם הצרכני בישראל, וייטיבו עם הצרכנים כדי להמנע מגורל דומה.

משה : צריך להמשיך להתמקד במוצרי החלב, חובה להמשיך את החרם הצרכני.

אורן : מצטער לומר, אבל הוא היחידי שיש לו קבלות בכנסת הזאת

אניטה : זהבית לא תעוף איפקס אוהבים אותה

שגיא : גם לשלי יחימוביץ יש קבלות-היחידה שלוחמת בטייקונים עוכרי ישראל-שגרמו לכלכ הצעירים הטובים לברוח מפה!!!

אורן : היא לוחמת אבל ללא תוצאות, שנית היא שמאלנית וזה לא פופולרי, צריך מפלגה חברתית ימנית

אורן : שלא תבינו אותי לא נכון אם זה מפלגת שמאל חברתית או הליכוד כמו שהוא עכשיו אני בוחר במפלגה חברתית שמאלית. כמו שהמצב היום נמות מרעב לפני שתגיע מלחמה :)

שגיא : בולשיט אורן!!!-אין כאן שמאל וימין-כולנו למטרה אחת-מחירים שפויים -מה הקשר שמאל או ימין???

אורן : נהיה אמיתיים לרגע ,הבעיה במדינה שלנו, כשה הולכים לקלפי בוחרים לפי ימין ושמאל.

אניטה : הטילים יחסלו אותנו עם בטן מלאה בקוטג"

עופר : אורן, יאללה לך הביתה ותעשה שיעורי בית

אניטה : שמאל ..ימין אותו ש.ט טוב לא רוצה להיגרר לשיח פוליטי

תומר : אורן, מסכים אך לדעתי בבחירות הבאות נהיה חייבים לשים את הכלכלה בראש. עם זאת, חייבים להתמיע איזה מנגנון שמחייב את הנבחרים לעמוד בהתחייבויות

אורן : יש פיתרון לזה אתם יודעים. שלי יחימוביץ בראש מפלגה שמאלית וח"כ כחלון בראש מפלגה ימנית

יאיר : הסגידה לכחלון קצת מצחיקה – בשורה התחתונה לא ראיתי שום הצטמקות של חשבונות הסלולר

איציק : אורן הבעיה שהימין שכח בזכות מי הם בכנסת ועכשיו הם לא סופרים אותנו מימטר

תומר : לא ימין ולא שמאל. לא שלום או הפחד ממלחמה. הכלכלה!!!

אניטה : דיי עם הפוליטיקה. יצאתי ביי

יוחאי : טוב זה כבר ניהיה שיח פוליטי :( צריכים להתרכז בחרם ולא בפוליטיקה. בוז

שלום : אורן הנושא הוא חרם על מוצרי מזון!

אלי פ. : כל השרים נגועים בשחיטות כזו או אחרת גלויה או מוסוות ואם נלך על שר חדש סופו שיהיה גם נגוע רק מהפכה חברתית כזו שיש כאן ואומר לא לקנות זה הכי חשוב ומפרסם מה המוצרים אז שיקפצו לי כל השרים אני לא שם פתק בקלפי ברגע ששמים פתק נתתם להם את הזכות להמשיך לעשות קומבינות

אורן : הנושא הוא שתתחיל לחיות כמו בן אדם חופשי ולא כמו אריס

מרים : אלי אני איתך. הפעם אני מבצעיה למפלגת החייזרים.

שלום : מאחל לך את החופש בו אני חי.מעבר לזה הפוליטיקאים הם האחרונים שיעשו אותך חופשי,ואין פה מקום לפוליטיקה!

אלי פ. : אורן אתה יודע שמעל 80 אחוז אזרחים לא חיים בביטחון כלכלי חופשי,הידעתה ש80 אחוז מהאזרחים אינם חשים בביטחון חברתי ,אני מניח שאתה מודע שמצבם של האזרחים הוא כזה שכלום אסור לו מכיוון שכל הדלתות סגורות לו ואין אף שר שיבוא להקשיב להם הם מתוכנתים רק לפני בחירות אז בוא ניתמקד בקבוצה שתעשה שינוי כי רק בקבוצה אפשר לעשות ואני חוזר לא קונים יקר שיכנס לכולנו למח

אורן : אתם צודקים, אבל זה קצת תמים להגיד שאתה לא צריך את הפוליטיקאים כדי לשנות דברים, הם הרי המחוקקים. אתה צריך לבחור מחוקקים שייצגו את האינטרסים שלך. ללא זזה ההשפעה שלך תהיה מוגבלת.

חיים גן יבנה : אכן מגיע כל הכבוד לשר כחלון !!! הוא לפחות משתדל …להלחם בכל הטייקונים . חיים מגן יבנה

אלי פ. : להזכירך שהקבוצה התחילה לפני 3 שבועות בערך עם כמה הוגיי הרעיון והיא כעת נושקת ל40 אלף עיניין של זמן שהציבור יקבע מה יהיה המחיר כשהציבור יפסיק לקנות מוצרים המחירים ירדו לבד

אורן : אתה תמים או מה? בשביל להוריד את מחירי המים והדלק והחשמל אתה חייב חברי כנסת, מה לא תשתה לא תשתמש בחשמל לא תיסע? יש עוד המון דוגמאות שאני יכול לתת לך במיוחד עם המיסים העקיפים

שגיא : אז צריך לשנות את זה שההצבעה היא לפי דעות שעבר עליהן הכלח…גם אצל הערבים המצב האיזורי כבר לא מעניין-הם ,כמונו,רוצים גם לחיות בשקט ובכבוד-כבר 20 ומשהו שנה ממחזרים את הסכסוך הישראלי -פלסטיני,שאינו מעניין כבר אף אחד…הוציאו לו את המיץ מכל הכיוונים…מעכשיו מצביעים לפי מי שיתן לנו את איכות החיים….לא תאמין…אבל ייתכן שאפשר לעשות גם שלום באמצעות הפייסבוק….אבל דיה לצרה בשעתה.

אלי פ. : יש פתגם שאמר :פוליטקאי יכול לחזות את העתיד אבל אחרי זה יסביר לך למה זה לא יצא ככה אנחנו מדברים כאן על מוצרי מזון ואתה ניכנס למשהו אחר

שגיא : אתה לא חייב שום חברי כנסת-1000000 איש בכיכר רבין-תחריר שלנו,סורי על ההשוואה,יספיקו להכל-הכל!!

אורן : לכן טובה המחאה בפייסבוק וטובה ההתארגנות כדי להגיע "עד כאן" אבל אם לא תתאגו שיהיו חברי כנסת שיתמכו במאבק , לא יזוז כלום בעל משמעות, יורידו לכם בקוטג' וידפו אותנו במשהו אחר

שגיא : כן,זו בעיה באמת…צריך להוציא את האנשים מאדישותם,זה כבר קורה,וממשיך לקרות…זו באמת רעה חולה,האדישות הזאת והתן לאחר לעשות,מסכים איתך

אניטה : איני מעוניינת בפוליטיקאים בתוך הקיבה שלי..היכן הם היו עד היום?

אורן : אכלו ושתו כשאת היית עסוקה בעינייך, את צריכה לדאוג שיבצעו את עבודתם, לכן תבחרי במי שתמך באינטרסים שלך.

חיים גן יבנה : חבר'ה אני מסכים עם כולכם .וטוב מאוד כל המחאה הזו בפייסבוק ….אבל….אם לא תצאו למחאות/הפגנות ….זה ילך ויתמוסס…. במידה וחברי כנסת יצטרפו למחאות …זה יכול לתת דחיפה ענקית למאבק !!!!!לצערי… בלעדיהם רק קומץ של חבר'ה מגיעים למחאות….חבר'ה יש לי קצת נסיון בזה…. חיים מגן יבנה

נון : הנקודה היא שבסופו של דבר הם משרתים אך ורק את האינטרסים שלהם בלד וניזונים מאיתנו,!!!!!!

אניטה : אין כזה בכנסת הם דואגים לאינטרסים שלהם יום למחרת הבחירות..כולם שם שקרנים וחומדיי ממון ראה מילותיהם לפניי הבחירות וראה אחריי שניי גופים זרים. כמה בכנסת ישובים עם יושרה פוליטית תן לי כף יד אוריד את הכובע. כך השופטיםן במדינה ערמת קומבינות מושח…תת. כך המשטרה ..אינה עושה עבודתה נאמנה.. כך כול משרד ממשלתי ופרטי על גב הצרכנים האוכלוסייה. או כן שכחתי הצמדיה היקרה שחברה עם האומנים המזדקנים הפאטתיים. נו מדינה לתפארה. אז כעת העם הפשוט ללא תארים יצר משהו חדש יקום הגולם על יוצרו.. רק יחד לרחובות אם נצטרף זה כוחנו.יחד ..יחד .. שמאל ימין

אורן : למזלך יש בכוחך להעיף אותם כל 4 שנים תשמרי את אלה ששומרים עליך

אניטה : מאמינה שמתוכנו נוציא אדם עם יושרה שיוביל ..ונוביל אותו למקום ששם ישתנו דברים

אניטה : עוד לא אבדה תקוותנו

מרים : אורן יקירי אף אחד מהם לא תמך באינטרסים שלנו. מי מחברי השמאל אמר מילה על החרם?

שבי : כל מי שהיום חבר מפלגה – חשוד בעיני

אניטה : אורן איני פרה בעדר שעושה מו…כול ארבע שנים זה שווה לת….יודע לאן… ברוב עוונותיי היצבעתי לציפיטפוט קשקשנית פוליטית, דברה גבוהה וראה מעשיה היום .רק בחילה לי ממנה. כול מי שנבחר לראשות הממשלה..למעשה מנהל או אותה המדיניות של וויתורים של כניע…ה..קצתי בהם , מספיק להרכין ראש לא לחינם העולם עויין ומעז לרדוף אותנו שוב..לא כעדר לשחיטה .. לפוליטיקאים יש להיכן לרדת -הגנה- בשעת התקפת טילים, מה יש לי? נאדה,,, רק להיתפלל שהטיל יפספס אותי.. הבנת- הם דאגו ריפדו עצמם.. כעת ניקח אנחנו את המושכות לידיים לא אתן לאיש שם.. לנהל ולהוביל אותי לאסון נוסף.. לפחות אוכל לומר לילדיי .ניסיתי

אניטה : אורן..הינך מחפש להקים קבוצה פוליטית? לא זה המקום.פה לא רצים לכנסת..כאן גג ירוצו לרחובות

יגאל : את גם נשמעת קשקשנית לא קטנה…ותסיימי מילים יראה טוב יותר

אורן : קבוצה פוליטית זה טוב כדי להשיג את מטרותינו , אבל לא נראה לי שישנה אפשרות במצב הנוכחי, אני חושב שיש לערב כמה שיותר חברי כנסת מכהנים כדי שיתמכו במטרותינו. ויש להתרכז ולתגמל בצורת קולות במי שיפעל במרץ להשיג אותן.

שלום : אורן בוא נתמקד באיך אתה תורם למאבק החברתי של הקבוצה.

אניטה : תודה ..לאאיני מתגמלת אנשים כאשר מחבקים אותי.. כאשר אני פועלת לפי אמונותיי ..איני מצפה מאיש שיתגמל אותי.. זה תפקידו מלכתחילה לידאוג לרווחתם של האנשים האוכלוסיה . מחפש להיות מתוגמל… לכן יפעל בכיוון שלנו. אז יש לו בעייה רצינית.

מקסים : תעמידו את המשפחות בכנסת שלא יוכלו להסתתר מאיתנו

אניטה : שלא תבינו לא נכון.. אני חולה על המדינה ..חולה על הארץ הזו.. שניתנה לנו מצו עליון.. כול שלנגד עיניי ..הוא צדק חברתי ושמירה על צביונה של המדינה שלנו.. בראש מעייניי. ביטחון המדינה וחברה לא שפוטה ולא מנוצלת. ..ויושר בין אנשיי הצמרת..האם ביקשתי הרבה?…אוליי, ימים יגידו

מקסים : זה לא גני התערוכה, כאן מחרימים את תנובה

מרים : כן. כאן בהחלט מחרימים את תנובה וזה בגלל שאני כמו אניטה אוהבת את המדינה שלי ורוצה להביא לשינוי.

טלי : אנחיות ברורות ממנהלי הקבוצה: המרד הוא לא על חברה אלה על מחיר של מוצרים מסאוימים של כול החברות!!!!!!

אסתי ד. : תיקון קטן…או כמה…לא מחרימים את תנובה מחרימים מוצרים מסויימים של החברות על מנת שכולן יבינו את הכוח שלנו מול הפרופורציות של המחירים. לכל אחד יש פה רעיון שונה אחד אומר לצאת לרחובות השני מקים מפלגה …ת'כלס לא רק שמותר לו להציע הצעות פוליטיות פה מה שעצוב זה שאף אחד מאיתנו לא יצא עדיין
לרחובות…המשימה היא פשוטה יותר מכפי שחשבנו קודם…להתמקד במוצר אחד!!! ולהחרים…כל חודש משהו אחר.

גיל : אסתי, מה דעתך על 'חרם משולב' – יש דף כזה ממש קצר אבל אפקטיבי

אסתי.ד. : גיל כולנו מנהלים כאן או אף אחד מאיתנו…כל דעה היא כח ומי ייתן ורוב הדעות יהיו זהות…בינתיים יש מטרה וכדאי להתאחד למולה אחרת אם כל אחד כאן ימציא דרך משלו (אניטה) אז חבל על הזמן.

מרים : לאסתי היקרה את צודקת צוזה מה שאנחנו עושים. הרבה מאוד כאן מתמקדים בתנובה. גם אני. אבל צריך להביא את הבשורה לעוד אנשים. דברי עם החברים שלך. זה מה שאני עושה.

אסתי ד. : אין לך מושג מרים איזה עבודה אישית עשיתי לא חיכיתי לרגע לקבוצה שתקום ותתקיים ותקיים…אם כל אחד מאיתנו יעביר את המסר בצורה ברורה וחדה למעגל האישי שלו וישכנע עוד כמה להצטרף למאבק וידבוק בזאת…האמיני לי רק כך תעשה העבודה!!!!

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Gil  On 06/07/2011 at 15:50

    כיצד בדיוק החזרת הפיקוח אמורה להוזיל את סל המוצרים שלנו? הרי אם יפקחו על הקוטג' ידפקו אותנו במעדנים, ואם יכניסו את המעדנים ידפקו אותנו בגבינה הצפתית, ואם תכניסי גם את הצפתית ושאר מוצרי חלב אחרים לפיקוח יתחילו לייצר להם גרסאות של "שום מעודן" ו"עירית חצופה" וכך הלאה ולדבר אין סוף. על המחירים לא צריך לפקח. ראי זה פלא – דווקא במדינות שבהן יש הכי מעט פיקוח (אנגליה וארה"ב) מחירי מוצרי החלב הם הזולים ביותר. ולמה? כי מיעוט פיקוח בפרט והתערבות ממשלתית בכלל מסייעת לתחרות שהיא מה שחסר כאן. מה שמשק החלב צריך הוא תחרות, לא עוד ועוד פיקוח (במשק שכבר עתה מידת ההתערבות הממשלתית בו היא עצומה). מה שצריך לעשות הוא פשוט – 1. לבטל את מועצת החלב, את מכסות החליבה ואת הצורך בהיתרים מיוחדים (לבד מאליה הקשורים במשרד הבריאות) לפתוח מחלבה, 2. לבטל את שלל איסורי היבוא על חלב ומוצריו מכל סוג, 3. לבטל את המכסים הגבוהים (100-200%) על ייבוא מוצרי חלב. כשכול זה יקרה נקבל קוטג' וגבינה לבנה ב-4.5 שקלים, גבינה צהובה ב-25 שקלים לק"ג וכו'. זו הדרך, ולא פרוטקציוניזם במסווה של "דאגה לעניים".

    • איה  On 06/07/2011 at 17:29

      כל עוד מוצרי החלב היו בפיקוח הם היו יותר זולים. זו עובדה. חוץ מזה, צריך להוריד את המע"מ שלא נהוג כמעט בארצות אירופה ובארצות הברית על מוצרי מזון. מה שאתה מציע זו פשוט שיטת הג'ונגל. ישראל היא מעצמת חלב ואתה מציע לייבא חלב. זה בכלל טירוף.
      חוץ מזה כדאי שתקרא את תגובתו של עוז, לתגובתך.

      • Gil  On 15/07/2011 at 9:45

        "כל עוד מוצרי החלב היו בפיקוח הם היו יותר זולים. זו עובדה". נו אז מה? מה זה אומר על מבנה השוק? מה זה אומר על איכות המוצרים ועל המחירים שלהם לעומת מחירי מוצרים אחרים? מה זה אומר על עלויות הייצור? זה לא אומר כלום. את מנסה להסיק מסקנות תקפות מנתונים שאבד עליהם הכלח. העובדה הרצינית יותר היא שאפילו כשהמחירים היו "נמוכים" אצלנו (על חשבון איכות ועלויות של מוצרים אחרים, אבל מה זה משנה) הם היו נמוכים בהרבה במקומות אחרים בעולם שבהם נהוגה השיטה שלה את קוראת "שיטת הג'ונגל", כמו למשל בארה"ב או בריטניה. עובדה היא, אם להתייחס לתגובתו של עוז (שלא התייחסה בשום דרך לדברים שאמרתי אלא אולי רק למה שעוז דמיין לעצמו שאמרתי), הסיבה לכך שעוז יכול להשיג גבינה קשה בגרמניה במחירים כאלה נובעת למשל מכך שבגרמניה יש יצרנים רבים, והחסמים לתחרות נמוכים יותר (למשל, יש רק מכסות ייצור של האיחוד ולא של גרמניה) . גם הדברים שעוז אומר על סיבסוד בארה"ב הם די מקושקשים. סיבסוד במשק החלב בארה"ב קיים, אולם עלותו השנתית היא פחות ממליארד דולר. אם הכסף הזה באמת מוזיל במשהו את עלותם של מוצרי חלב לצרכן הרי שהצרכנים נהנים אולי מחיסכון של דולרים בודדים בשנה בגללו. כאן לא נמצא הכסף הגדול. הכסף הגדול נמצא בתחרות הקיימת במקומות הללו. ורק כדי לסבר את העין, הנה מחירי מוצרי חלב בארה"ב, הנה מידע קצת יותר מהימן מהתרשמותו של עוז המגיע הישר מאוניברסיטת וויסקונסין:
        http://future.aae.wisc.edu/tab/prices.html#29

        כך למשל המחיר הממוצע של המקבילה לגבינה צהובה סטייל עמק היה 2.5 דולר לפאונד, שהם 1.9 יורו לחצי ק"ג (וזה הממוצע, בניגוד לנתון שמביא עוז שלגביו לא ברור אם הוא מחיר ממוצע, למעלה ממנו או למטה ממנו. קצת מצחיק שמי שדורש נתונים לא מביא אותם בעצמו!):
        http://future.aae.wisc.edu/data/monthly_values/by_area/813?tab=prices

        המחיר של גבינה כחולה כבר עמד על 3 דולר לפאונד בממוצע, שהם 2.3 דולר לחצי קילו בממוצע
        http://future.aae.wisc.edu/data/monthly_values/by_area/815?tab=prices

        המחיר של גלון חלב עמד על 3.65 דולר או 96 סנט לליטר:
        http://future.aae.wisc.edu/data/monthly_values/by_area/301?tab=prices

        ואפשר להמשיך ולהמשיך. המחירים הללו, כאמור, לא מושפעים כמעט מהסובסידיות שניתנות ליצרנים מועטים יחסית והיקפן כה קטן עד שהם לא משפיעים כמעט על הצרכן. הסיבה לכך שהמחירים בארה"ב נמוכים היא תחרות (וזו הסיבה בכל מקום לירידת מחירים). מי שרוצה לחזור לפיקוח יקבל מוצרי חלב טובים פחות במחיר שהוא עדיין מופקע ביחס לעולם ויקבל בנוסף המון מוצרים שלא בפיקוח שמחירם עלה או גרסאות "משופרות" למוצרים בפיקוח שמחירם גבוה (כך שאם תרצו קוטג' סביר תצטרכו לקנות את גרסת "קוטג' מעודן" או "קוטג' מועשר" שיעלה לכם הרבה יותר). פיקוח אינו הפתרון. הפתרון הוא ביטול המכסות ומועצת החלב (צריך להשאיר רק פיקוח וטרינרי), מתן אשרה לכל מי שרוצה לעסוק בתחום (כולל הקמת מחלבות אם הן עומדות בתנאי הפיקוח הוטרינרי, ייבוא וכו') והסרת המכסים האיומים על ייבוא חלב ומוצריו. הורדת מע"מ גם היא תהיה מבורכת, אולם בהעדר תחרות הורדת מע"מ לא תתורגם להורדת מחירים אלא רק לעוד כסף בכיסיהם של היצרנים וגורמי התיווך.

      • איה  On 15/07/2011 at 11:35

        גיל, קראתי את דבריך.

  • oz  On 06/07/2011 at 16:52

    Gil,
    As someone who lives in Germany I can tell you I pay less than 2 euros for 0.5kg of hard cheese like EMEK. in Israel the same cheese costs me something like 5 euros.
    Can you please provide info about prices of milk products in the USA or England?
    I visit Chicago every 3-6 months and, I know that milk products there are much more expansive than Europe. That is DESPITE the fact that they are subsidized, in contrast to what you say.
    Just google http://www.google.com/search?hl=en&q=milk+subsidies+usa

    What you say is SIMPLY MISSLEADING and maybe even wrong. Would be happy to get some facts.

    Oz

  • שירלי  On 08/07/2011 at 9:53

    גם אני מרגישה כמוך, שהתודעה הפוליטית של הציבור הישראלי טרם הבשילה, ושהרוב הגדול מעדיף מחאות צרכניות מנותקות מכל הקשר פוליטי, אבל אולי יהיה נכון לומר שתודעתו הפוליטית של הציבור דווקא הרקיבה בגלל תחושת הייאוש הגורפת – ההמון מרגיש, כמאמר הקלישאה, ש"כל הפוליטיקאים אותו דבר", שימין או שמאל זה היינו הך, שהדבר האחרון שמעניין את נבחרי הציבור הוא רווחתו ובטחונו הכלכלי ויכולתו לחיות בכבוד של אותו ציבור שבחר בהם, ושהדרך היחידה של האזרח הקטן להשפיע ולשנות היא באמצעות הכסף שלו. הציבור איבד את האמון בנבחריו, ואת כל זעמו ותסכוליו הוא פורק בהצטרפות לקבוצות מחאה בפייסבוק ובתמרון רשימת הקניות שלו כי בעיניו, זה יעיל יותר מהפתק שהוא בוחר לשים בקלפי. כמו שכותב הבוקר יואל מרקוס ב"הארץ" במאמרו "איפה הקוטג' הפוליטי" – "ככל שהזמן חולף בולטים המרחק והניכור בין הציבור הישראלי למנהיגיו, לשריו ולמיליונריו. לרוב הציבור אין תחושה שיש מבוגר אחראי קולקטיבי המוביל אותנו לשלום." הציבור ברובו לא מאמין שנבחריו יביאו לו שלום, יציבות כלכלית, חינוך טוב, איכות חיים או שקט נפשי מכל סוג שהוא. הציבור די משוכנע שנבחריו מעוניינים אך ורק בטובת עצמם ובני ביתם. וכדי להרגיש שבכל זאת הוא עושה משהו, כי החרדה הכי גדולה של הישראלי היא "לצאת פראייר", הוא מחרים את הקוטג'.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: