איך בחור מדליק כמו רועי צ'יקי ארד מצדד דווקא במנחם בן ההומופוב

רועי צ'יקי ארד כתב פוסט על פרשת מנחם בן. הגבתי תגובה. הגיע חברנו אמנון נבות והגיב גם תגובה. הגבתי עוד תגובה. ואז הגיע אמנון וענה. התחלתי לענות בתגובה, וזו התארכה והחלטתי להעלות פוסט.

עבורי מנחם בן הוא לא איש נורא מעניין. בארון הספרים שלי ניצב ספר שירים ישן שלו.  אני מכירה את סיפוריו הממוחזרים על  הטריפים, על ה-אל.אס.די. על נתן זך ועל ברונובסקי. ועכשיו הפך לקשקשן טלביזיה מדופלם. ואין לי בעייה עם פיטוריו מקשת. אלא, שבעקבות הפוסט של צ'יקי ארד התברר שדווקא כוחות האור – כלומר הנאורים המלומדים והליבראלים, עומדים בשורה אחת כחיילים, ומעודדים את מר בן, ההומופוב.

לכן בעצם, נושא הפוסט הזה הוא יותר שאלה, איך נוצר מצב שבחור מדליק כמו רועי צ'יקי ארד מחברי וממקימי "גרילה תרבות", שזכויות הפרט נר לרגליה, שחבריה נושאים את נס הסולידריות עם החלש, דווקא הוא מצדד באיש הנבער ולא מגלה רגישות ואמפטיה לקהל הצעיר הנתון להשפעתו; לילדים שמגלים את עצמם כהומואים ולסביות ויש להם בעייה בבית, ואין להם למי לפנות;  הרי בסופו של דבר, הסוגיה מסתכמת באותו נער עדין שאני רואה בעיני רוחי, שיושב מול הטלביזיה אחר הצוהריים וצופה בתוכנית 'דיבור ישיר', ונושם את הרעל שמר בן מזליף  שם בנחישות ובתכליתיות של כומר רע ונוקשה, נגד הומוסקסואליות, באותו נוסח דו-ערכי לעגני, מתחנחן, בפתיינות ערמומית, האופייניים לו, ולשכמותו, ואותו נער ביישן ועדין מאוהב בדיוק בימים אלה בבן כיתתו והוא מפוחד ומבוהל, כי הוריו דתיים, וכל חבריו בכיתה הם חבר'ה כאלה גופניים מסוקסים וסטרייטים לחלוטין. ועכשיו הוא ישוב מול הטלביזיה ומביט באלה "המצליחנים"  – עדות לכך היא העובדה שהם "בתוך הטלביזיה" – וביניהם  מנחם בן אחד שמסביר ש"הומוסקסואליות" זה פויה.  ושבכלל, צריך להוציא אותה מהחוק.

רועי ארד כתב  נגד פיטורי מנחם בן מקשת ומרייטינג והטענה המרכזית של דבריו : "העמדה שלו (של מנחם בן) על הומואיות היא עמדה חצי הומוריסטית: בן למשל הודה שהוא נמשך מאוד לדנה אינטרנשנל ואסי עזר ופעמים רבות מחמיא לטקסטים הומואיים. בכך הוא מציג עמדה מורכבת ומעניינת יותר מהרבה כותבים שדעתם היא 'חיה ותן לחיות', אשר מאחוריה נחבאות פעמים רבות פשוט בעתה ואימה של הסטרייט מההומו. הגישה של בן היא אקסצנטרית ופרובוקטיבית, דבר שאני רואה באופן חיובי דווקא. בן מנסה להתנגד לאמירות פוליטיקלי קורקטיות ולאתגר אותן" . עוד הוסיף  ארד: "אני רואה חופש כמצב שבו המתחם הצר עליו מותר לכתוב ולדבר הולך ומתרחב ולא מצטמצם, נע לא רק לצדדים, אלא גם מטה ומעלה, אל איזורים שאני עצמי חושש מהם" . חוץ מזה חושב ארד שיש קשר סיבתי ואולי בעצם מתפתחת כאן מן משטרת דעות ומקשר ומשייך את פיטורי בן לאלון עוזיאל ויובל בן-עמי ולמגמה אחת משותפת.

אין שום קשר, מכל סוג שהוא, לדעתי, בין פיטורי עוזיאל ובן, ובטח לא בין אלה לבין פיטורי יובל בן-עמי – כפי שאני הבנתי. בן-עמי "לכלכך", בשפה פשוטה, על מעבידיו והם פשוט העיפו אותו;  כל בוס אחר היה נוהג כך. – לא שאני מסכימה, אבל זו תופעה אנושית כללית שנובעת מתכונה אנושית שכיחה; לא שאני מסכימה ולא שאני מצדדת, אבל זה העולם, אלה החיים. יש עובדים ויש מעבידים.  מעבידים לא סובלים שמלכלכים על מקום העבודה גם אם הם אומרים אמת. אלון עוזיאל פוטר בשל מעשה ולא בשל דעה, קודם כל. אלון עוזיאל עשה מעשה דבילי  מתוך איזו תשוקת מרד שאפשר להבין אותה, אבל קשה לקבל את תוצאותיה: זילזול במת, זילזול ברגשות האבלים, מעשה שבסופו של דבר הוא וולגרי ממדרגה ראשונה וחסר רגישות בסיסית לזולת: גם אם אתה נורא צודק בעיני עצמך ונמצא לדעתך בצד הכי נכון של מתרס הצדק לדעתך, אל תזלזל ברגשות האבלים על מות יקירם.  ובסופו של סופו של דבר, עבר עוזיאל איזה גבול אלמנטרי בהתנהגות אנושית, שהעיתון לא יכול היה לסבול, כמובן גם בשל תדמיתו, גם בעיני קהל הקוראים וגם ואולי בעיקר בעיני אנשי ההון. ואילו מר בן, הוא אינו קשור לשום הון והתדמית שאנשי רייטניג וקשת דואגים לה היא זו שבעיני הקהל בלבד. ברור כי שיקולי תדמית הם שיקולים כלכליים. אבל הרי זה הוא העולם, ועליו אנו חיים וכך הוא עובד – שהשמש זורחת במזרח. ולא במקום אחר. חוץ מזה הוא לא לכלך על הבוס.

באשר לענייני מוסר. הנה תגובתו של אמנון נבות בתגובה לפוסט של רועי ארד. תחילת ציטוט:

אמנון נבות  ביום 29 ביוני 2011 בשעה 18:50

ערב טוב רועי וכל לוקחי החלק בדיון.

איני מסכים עם מילה אחת שכתב מנחם בן, לא בהקשר  ספרותי ולא בהקשר חברתי או מיגדרי.

ואף על פי כן היום שבו יעלם בן מן הדיון התיקשורתי  יהיה יום מדכדך מאוד. הוא כותב תמיד על חודו של הסכין  ומעמיד פוזיציית "איפכא מסתברא", ולפחות על פי טעמו,
מייצג בהקשרים מסויימים סוג של המון דומם הפוחד לפתוח  את פיו.

מגמות הטהרנות וה"פוליטיקלי קורקטנס" ראוי להם שיעברו  סוף סוף מן העולם. בינתיים, הן משחקות ללא הרף לידיים הלא נכונות.  (עיין ערך: המעז לרקוד בביתו בלווית הגביר ומקרים נוספים)

בכלל, מוזרה ומופרכת בעיני התביעה החוזרת ונשנית "לפטר" ,להשתיק  אנשים ודעות- בעייתיות כאשר יהיו.בכך אנו משחקים,כמובן,ליידיהם של בעלי ההון המממנים את תיקשורת ההמונים.הללו לא זקוקים לעזרתנו בבקשם לפטר אדם לא צעיר ,בעל משפחה וילדים.(קל וחומר – כותבים שאינם כאלה)ידם קלה על ההדק ואין זה מתפקידנו להגיש להם סיוע.
אני סבור ששערה משערותיו של איש לא תיפול אם ימשיך בן היקר  להעמיד את פוזיציות ה'קצה' שלו.

מנחם בן אינו נבחר ציבור, אלא מבקר ספרות ופובליציסט מטעם עצמו,המייצג  סוג של ימין שמרני הפורח בעיקר בארה"ב, זאת בכסות מבלבלת של מי שחווה על בשרו את עידן הביט ו"ילדי הפרחים", ולא יצא משם בשלום.  מטעם זה,נקודת תצפיתו מעוררת עניין כשם שהיא מעוררת התנגדות.  והתנגדות אין פירושה השתקה באמצעים "אדמיניסטראטיביים".

גילוי נאות: אמנם,מנחם בן ואנוכי עמיתים (שנינו מבקרי ספרות)  אבל בן היקר מעולם לא החמיץ הזדמנות לתקוף אותי חזיתית (במישור  הספרותי),עשרות פעמים.

סוף ציטוט.

והנה תגובתי ותגובתו של אלון (מגיב, אין לי מושג מי הוא).  תחילת ציטוטים:

אלון  ביום 29 ביוני 2011 בשעה 21:47

אמנון, אין ספק שזה מעניין להבין מאיפה מנחם מגיע, ואיזו חוויה אנושית הוא מייצג.
אבל צריך להבין: זה לא סתם שיח. זו לא אמנות. וזו לא ביקורת ספרותית. מה שמנחם בן אומר בהחלט יכול לפגוע באנשים. לא באיזה עתיד היפותטי. כאן ועכשיו.

בין אם זה להשוות מין בין גברים למין עם חיות, בין אם זו העמדה החשוכה שניתן להחזיר חד-מיניים ל"מוטב", ועכשיו הוא הלך רחוק עוד יותר עם קריאה להוציא הומוסקסואליות מהחוק. יכול להיות שעמדתו לא השתנתה וזה רק המשך ישיר ו"רציונאלי" של אותן הנחות, אבל תסכים שהקריאה האחרונה היא הכי בעייתית מבחינת ההשפעה על השומעים?

נכון, לא מדובר בהסתה באופן ישיר שתעמוד בבית משפט, אבל בפועל למילים שלו יש את אותו כוח – הסתה. אנשים משתכנעים עוד יותר ששנאתם מוצדקת. הורים משקיעים עוד יותר בנסיונות "להמיר" את ילדיהם בחזרה. אז אמנם לא צריך לעצור אותו, אבל בהחלט יש מקום למחאה ציבורית כדי לבקש שיפסיק לומר את מילות הרעל שלו. ואם הוא לא מוכן, בהחלט יש מקום שהמנהלים שלו יתערבו.

לא היינו מקבלים התנהגות זו במקום עבודה, או בכיתה, או בטקס ממלכתי – למה שסכים לקבל את זה בפריים טיים? למה שלא תהיה מחאה?

אנה באנו (זו אני) ביום 29 ביוני 2011 בשעה 23:10

חשוב להוסיף שקשת היא זכיינית. לא מדובר במכולת פרטית. באיזה דוכן פאלפל. מדובר בזיכיון מטעם המדינה. יש להם אחריות כלפי ציבור הצופים. ביניהם נערים ונערות. יש להם השפעה עצומה. ויש רגולציה. הם אמורים לקחת אחריות על החומר המשודר. וטוב שכך. מטעם כל אלה מותר להם ובמקרה זה מצופה מהם בהחלט לפטר.
חוץ מזה אני לא רואה מה כל כך מיוחד או מלהיב ב"פוזיציית האיפכא מסתברא" שמציב אדון בן. "חודו של סכין" זו בכלל הגזמה מוחלטת. אלא אם כן דבריו מנגנים על איזה מיתר של הזדהות או קירבה לעמדותיו ההומופוביות, גם אם באופן לא מודע. אין בעמדותיו אלה שום ייחוד ושום חוד, בטח לא של סכין, אולי איזה בורג קהה וחלוד; שהוא חופר בו וחופר בלי הרף והוא כל כך מדושן עונג מעצמו. מדובר בעמדות, כולל האיפכות מסתאברות, ידועות עתיקות כעורות ומשעממות. שיעלה בכתב את האיפכות הללו ויוציא ספר איפכא מסתברא; לטובת אוהדיו המתפעלים. רק לא  בערוצים המרכזיים

סוף ציטוטים.

לאחר תגובות אלה הוסיף רועי צ'יקי ארד ותיקן  דברים בפוטס שלו.  עיקר השינויים: רועי ארד: "צריך גם להיזהר מטענות נוסח 'אדם יכול לקרוא את הטקסטים המשונים של בן ולעשות מעשה'. אמירות כאלה אפשר להניח על כל טקסט ביקורתי. מבחינה לוגית, אדם עשוי לקרוא כל טקסט חריף ולהחליט לירות באדם המבוקר.".

העמדה המרוככת הזו של רועי ארד ואמנון נבות ביחס לדבריו של מר בן הביאה אותי לחשוב עד כמה אנחנו חיים במערה חשוכה עדיין. עד כמה עדיין הליבראליזם האמיתי בנוגע לבחירותיו של האדם, ליחס שיוויוני, רחוק. – הקשר בין הומופוביה ומיזוגיניות הוא מוחלט. רבים מהמגיבים לפוסט של ארד כתבו לו, ובצדק, שאם היה מדובר בערבים או פלסטינים למשל, הוא לא היה מוציא כזה פוסט. ואני באמת תוהה. נניח שבן היה טוען שצריך לחוקק חוק כנגד נישואי פלסטינים עם יהודים – חוק נגד נישואי תערובת, והיה משכלל ומוסיף,  כפי שהוסיף בנוגע לחוק נגד הומוסקסואליות, שאחרי שייצא החוק, לא ייכנסו לכלא אלה שכבר נשואים – כמה נחמד מצידו – החוק הוא רק בהתייחס לעתיד!  כלומר, נועד כדי למנוע נישואי תערובת בעתיד.-  והיה יושב בפאנל של 'דיבור ישר' תוכנית בערוץ 2 קשת, מפטפט עצמו לדעת בשעות אחר הצוהריים ומזליף את טענותיו ומנסה לשכנע. האם זה נראה בכלל אפשרי ? לשימחתנו – ולא שאנחנו קרובים לאיזה יום גאולה –  יש כבר קונצנזוס, לפחות על מה מותר ומה אסור לומר מעל במה כזו מהדהדת, טלביזיה ערוץ 2 קשת, כלומר עם שופר כזה גדול. לא מפני שמדובר בפוליטיקלי-קורקט, אלא מפני שדברים מסוימים כאשר הם נשמעים מעל במה כזו אדירה, הם כבר בגדר הסתה. ואפשר להמשיך עם זה עוד. נניח שמר בן היה טוען שיש לחוקק חוק נגד נישואי אשכנזים ומזרחים. למה? ככה. הרי באותה מידה אפשר לשאול, מדוע יש לחוקק חוק נגד הומוסקסואליות. באמת. למה? התשובה היא ככה.  כי זה פויה. זה מגעיל. ויש תוספת קטנה והיא ש"בתורה כתוב שאסור". אלה בדיוק דבריו של אלי ישי. כשאלי ישי יצא בדברים מהסוג הזה על הומוסקסואליות – כולם התנפלו עליו.

אין הבדל בין הסתה לגזענות וכהאניזם, שיצאו מחוץ לחוק, לבין הומופוביה ומיזוגיניות. הסתה לגזענות וכהאניזם הוצאו מחוץ לחוק משום שאלה גבולות שהדמוקרטיה הציבה כדי להגן על עצמה. מעבר לכך קיים איסור על הסתה, כנגד ציבור או פרט.

הניסיון לקשור בין פיטוריו של בן לבין דרוויניזם כלכלי (טענה של אמנון נבות)  הוא מעט דמגוגי: מנחם בן מסית בדבריו, כנגד ציבור שלם. אין מדובר ב"דעה" שהוא משמיע אלא בנבערות. וזו הבעייה העיקרית: הניסיון להציג את דבריו של מנחם בן "כדעה", "פשוט עוד דעה"  ככל הדעות, מסגיר הרי סוג של נבערות גם כן.  הדרך שבה מר בן מתבטא על הומוסקסואליות היא נבערות לשמה.

הניסיון להציג את דברי בן כ"ביקורת" (רועי  ארד בתוספת מקצה שיפורים לפוסט) הוא במקרה הטוב סוג של עיוורון וחוסר הבנת הדברים נכוחה.  דבריו של בן, או ליתר דיוק פטפוטיו של בן, אינם "ביקורת". כך לא נשעמת ביקורת, כך לא נאמרת ביקורת. ה"נימוק" החוזר ונשנה של בן, בכל פעם (שאני צפיתי בו) מסתכם ב"איכס". למשל, במשדר של אמנון לוי הוא אמר ללוי (ציטוט מהזיכרון):  "הרעיון שאני אשכב איתך מגעיל ממש".  זו לא ביקורת. זהו דיבור אישי, ואין עם זה שום בעיה – אך כך לא בנויה וכך לא נעשית ביקורת. ביקורת היא טקסט מנומק שבנוי באופן לוגי. ה"איכס" של מר בן אינו טקסט מנומק שבנוי באופן לוגי. גם לא ההיסמכות על התורה :"בתורה כתוב שאסור". בן משמיץ ומבטא רגשות של דחיה וסלידה, ואכן אלה לא מהווים בעיה. הבעיה מתחילה כשהוא טוען ומנסה לשכנע שצריך לחוקק חוק כנגד הומוסקסואליות, וכשהוא משווה סקס הומוסקסואלי לסקס עם חיות! לכן אין שום תוקף לדבריו אלה של ארד. לכן, אמנם נכון שבכל ביקורת טמון איזה פוטנציאל של סכנה, אלא שקשקושיו של בן אינם ביקורת. אם נחשיב את פטפוטיו לביקורת, הרי שלפי קנה מידה זה כל פטפוט טיפשי מתלהם פאשיסטי או גזעני ל"ביקורת" ייחשב.

צריך לזכור שמנחם בן הורם לדרגת גיבור תרבות. כנגד עובדה מצערת זו אין מה לעשות. העניין הוא, שגיבורי תרבות הם בעלי השפעה רבה על נפשות צעירים בעיקר, ועל הציבור באופן כללי. קשת היא זכיין – היא לא מפעל פרטי של אף אחד. 'דיבור ישיר' משודרת בשעות אחר-הצהריים – אלה השעות שבהן צעירים נערים ילדים צופים בטלביזיה. בשעות אלה נהג מר בן להזליף את טיפותיו. אני חושבת על נער שגר באיזה מושב, רחוק מן ההמולה המדליקה והמאגניבה של תל-אביב העלק ליברלית. על נער שמאוהב בבן כיתתו ולא יודע מה לעשות עם עצמו, כי הוריו דתיים, ושמרנים מאוד! והוא מביט במרקע ושומע את בן מזליף את טיפותיו בגנות הומוסקסואליות בתשוקה חולנית, מתענג על תגובותיהם של חברי הפנאל הזחוחים. ועם כל האיפכא מסתברא הקשקשני שלו – אני חשה כלפיו סלידה, ודואגת לנער הצעיר השרוי במצוקה שצופה בו.

ונשאלת השאלה – איך דווקא רועי צ'יקי ארד דואג דווקא למנחם בן החזק, ולא לנערה או לנער הרכים, שעוברים את שנות ההתבגרות המתישות האלה, וביניהם יש כאלה שעדיין מתקשים לגבש נטייה וזהות מינית, ולא לכולם יש את "תל-אביב" ולא לכולם יש הורים מאגניבים, ולא לכולם הורים מבינים, ולא לכולם סביבה מפרגנת, האמת היא שלרובם אין את כל המותרות האלה, והם יושבים תמימים מול הטלביזיה, ונופלת עליהם הצרעה הזאת שנקראת "מנחם בן". ועוקצת.

.

.

* תוספת: בעקבות תגובתו של רועי (באתר מחשבה שנייה) אני רוצה להוסיף כמה דברים ולהעמיד דברים על דיוקם.

למונח קוויר –  queer  –  יש היסטוריה ארוכה למדי, ברורה ומפורשת. בתחילה היה כינוי גנאי שהומופובים הדביקו להומואים ולסביות. עם הזמן החלו הומואים ולסביות לשאת אותו בעצמם וכינו כך את עצמם. המונח עבר שינוי והפך בעצם לקטגוריה. משמעותו השתנתה, מתואר גנאי הוא הפך לכינוי מעצים ומחזק, וחוליה במה שג'ודית באטלר מכנה "הבניית זהות"; כדי לחרוג מהתווית שהודבקה תווית הסטיה, התווית של החולי והעיקום. מכאן, כשרועי "מעניק" את השם קוויר למר בן הוא בעצם נותן לו מחמאה; הוא מחזיר אותו להומופוב שכנגדו התפתחה הקטגוריה של הקוויר. ההפוך-על הפוך הזה לא מצחיק בכלל. אם הכוונה היא להגחיך את בן הרי שזה עיוות נורא של המונח קוויר, כפי שהוא.  אם הכוונה היא באמת לכך שמר בן שייך לקטגוריה הקווירית הרי שמדובר בטעות בהבנת המונח או בהבנת דמותו של מר בן. או שניהם גם יחד. יש בזה החלשה עד כדי הוצאת הכוח הפוליטי חברתי מחאתי של המונח קוויר. כלומר, לא רק שלא מגיעה לבן המחמאה הזו: "הענקת" הכינוי קוויר למר בן  לא רק מרוקנת  את הכינוי ממשמעותו האמיתית – שצברה כאמור כוח פוליטי חברתי – אלא שכך מתעוות הכינוי בדרך מסוכנת. הקוויר לעולם "נרדף", הקוויר לעולם  בצד המדוכא של המפה החברתית, הקוויר הוא זה שמתמרד כנגד המוסכמות הדכאניות הג'נדריות החברתיות. הומופוב לא יכול להיות קוויר מעצם היותו המופוב !  אמנם המונח ממשיך לעבור שינויים  ולהכיל כוחות חדשים וגוונים שונים של ארכיטיפים והשפה מתפתחת; אך הקוויר לא יכול לשייך את אלה שהוא נאבק בהם ובזה להפוך לכלי נשק, כנגד אלה שמתנגדים לו; מסיבה זו אימצו ההומואים-לסביות את הכינוי, על-מנת להיאבק בכוחות ההומופוייבם ובמוסכמות הדכאניות. ההומואים-לסביות לקחו לעצמם את השם קוויר ככוח מחזק ומעצים וכדי להסיר את תווית הסוטה. זו התוויה נגדית. לכן לא ניתן בשום פנים להעניק את המונח להומופוב בהצהרה.

"תביעת בעלות נגדית שכזאת חיונית להזמת התְוויות הומופוביות של המונחים הללו בחוק, במדיניות ציבורית, ברחוב, בחיים ה"פרטיים". גו'דית באטלר "קוויר באופן ביקורתי" רסלינג.

* עוד תוספת, בעקבות דבריה של נעמי בתגובתה (באתר מחשבה שנייה) אני רוצה להביא ציטוט נוסף מג'ודית באטלר,  כדי להבהיר ולמקד עוד יותר את מובנו:  "בה -במידה נחוץ (אם גם בלתי אפשרי) לאזכר את היותו של "קוויר" לא יותר ממונח תלוי הקשר: להרשות את מיגורו על ידי המודרים על ידו, אך בכל זאת מצפים, ובצדק, לקבל ממנו ייצוג הולם; או לאפשר לו לספוג משמעויות חדשות באמצעות הדור הצעיר, שמילונו הפוליטי עשוי לשאת מערך הקשרים שונה ביותר. ואמנם, המונח "'קוויר" היווה כיכר-עיר שיחנית עבור לסביות והומואים צעירים יותר; ובהקשרים אחרים, עבור פעילות פוליטית לסבית; ובהקשרים נוספים עבור ביסקסואלים וסטרייטים, שתפסו אותו כמבטא זיקה לפוליטיקה אנטי-הומופובית. יכולתו להפוך לאתר שיחני כזה, ששימושיו אינם מוגדרים מראש במלואם, חייבת להישמר מכל משמר לא רק למטרות הדמוקרטיציה המתמשכת של הפליטיקה הקוויריח, אלא גם כדי לחשוף, לאזכר ולעבד בלי הפסקה את ההיסטוריה הצפציפית של המונח.".  "קוויר באופן ביקורתי" ג'ודית באטלר רסלינג.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיקי  On 02/07/2011 at 22:40

    לא כל דעה אחרת היא אלימות או הסתה

    לפי שיטתך כמעט כל התנגדות של מישהו למשהו צריכה להאסר (אני בטוח שאת פלורליסטית מספיק גם כלפי דעות אחרות)

    זה נראה שלפי שיטתך את שטרסלר צריך לפטר כיון שהוא לוחם בארסיות נגד אוכלוסיות, וכן צריך לפתח את ציפר כיון שהוא עלול להשפיע על נוער רגיש.

    נ.ב. לא מבין למה אנשים שחזקים בדעתם כל כך פוחדים מהבעת דעה הסותרת את דעתם. מה יקרה אם אנשים ישמעו גם את הדעה האחרת.

  • עידו לם  On 02/07/2011 at 23:11

    קודם כול דבר לא קשור שאולי יש בו מההקשר: אף אחד לא אומר היום את המילה מדליק בטח לא על בן אדם אחר פן ייתפס כארכאי או קצת גולם שלא קשור להווי היום יומי. לענייננו: אני לא אוהב את מנחם בן או יותר נכון את הפיגורה הטלוויזיונית או הספרותית שלו, דעותיו לא דעותיי, אבל אני עדיין מתעניין לשמוע מה שיש לאיש הזה להגיד כי הוא מעניין אותי ודבריו מעניינים גם אם אני לא מסכים אם תוכנם. העניין הוא שכול המאמר שלך כמו צורת הביטוי שלך הוא ארכאי למדי ולא תופס, השמאל הרדיקלי אין לו שום חזקה על מוסר ולמעשה הרבה פעמים הוא פועל בניגוד לכול אתיקה מוסרית מינימלית, הביקורתיות שאתם מתהדרים בה היא בדיחה לא מוצלחת ואתם בעצם קרנפים נון קונפורמיסטים הכי קונפורמיסטים שיש ולכן צפויים עד אימה, צ'יקי ארד הוא לא מלומד גדול ולרוב הוא מייצג שמאל שטחי ואופנתי אבל המאמר הזה שהוא כתב היה הרבה יותר מעניין ממאמרים אחרים שלו ולו משום שהוא לא קרא להתלהמות שמאלנית רדיקלית ממוצעת והוא הבין שסתימת פיות היא תמיד מעשה לא נכון ויש דרכים טובות יותר להתמודד אם טענות בלע.

    • ארנה  On 03/07/2011 at 10:10

      תגיד, אתה לא זה שהגבת למאמר של ארד בתגובה שכל-כולה אומרת כמה נשים טיפשות וחסרות כל בינה? אני חושבת שזה מספיק כדי לא להתייחס ברצינות לדעות שאתה משמיע.

      • איה  On 03/07/2011 at 13:30

        ארנה,

        הנה התגובה של עידו לם לפוסט של רועי ארד:

        עידו לם ביום 30 ביוני 2011 בשעה 1:57
        קישור לתגובה | להגיב

        אלוהים ישמור נשים אתן כול כך מטומטמות שאין לכם טיפת הבנה למה רוצה מנחם בן, האיש תמיד מדגיש שהוא נגד הומוסקסואליות ולא נגד הומואים והוא מעולם לא קרא או ייקרא לפגיעה פיזית בהומוסקסואלים, מצד שני אני כנראה שכחתי שאני מדבר עם נשים בריה לא מתוחכמת בעליל והיסטרית.

  • יוסי  On 03/07/2011 at 3:10

    כמו שאת מסדרת את הכוסות עם הכוסות. הצלחות עם הצלחות. ככה גם אנשים.

  • עידו לם  On 03/07/2011 at 13:05

    לארנה: אני לא הגבתי לשום מאמר של ארד, אבל ברור שיש לקחת את דעותיי ברצינות כי היקף ידע של בן אדם כמוני זה משהו שכבר לא רואים הרבה במחוזותינו קפיש?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: