גלן גולד – הגאון שבפנים

הסרט גלן גולד הגאון שבפנים  GENIUS WITHIN: The Inner Life of Glenn Gould –  הוקרן לפני כמה שבועות במסגרת פסטיבל אפוס. האמת היא שהתאכזבתי קצת מהסרט. הסרט ארוך למדי –  109 דקות – ומקיף ביותר. אם אני לא טועה זהו הסרט הראשון המקיף שנעשה על חייו  של גלן גולד. אני ציפיתי לסרט שיעסוק ויתמקד יותר בהשקפת העולם המוסיקלית של גולד, ובכלל, בכל מה שהיה לו לומר והיה לו די הרבה מה לומר על מוזיקה, אמנות ועל החיים; יש הרבה ראיונות מצולמים ומוקלטים של גולד שעוסקים במוזיקה ובשלל נושאים שונים; גלן גולד לא היה רק פסנתרן גאון ומלחין אלא גם מוסיקולוג מחונן ובכלל אדם נורא מעניין, היה לו ידע עצום במוזיקה, ובאמנות ובתרבות. הסרט מציג את תולדות חייו – עניין ראוי לכשעצמו וכאמור שלא נעשה עדיין –  ואפשר לומר שהסרט הוא תולדות חייו המקוצרים של גלן גולד. וזו אכן תרומה משמעותית. עם זאת, האכזבה שלי התעצמה מעט כשגיליתי שראיתי כמעט את כל הקטעים המצולמים שהוצגו בסרט בהם נראה גלן גולד, למעט הקטע המשעשע והחביב שבו גולד נוסע במונית בניו-יורק ומשוחח, כלומר מקשקש בהומור עם נהג המונית.

סיקרן אותי לצפות בקורנליה פוס שנאמר שהיא מתראיינת בסרט. אבל גם כאן, מעבר לסיפוק שבצפייה בה ממש מדברת אודות גלן גולד, לא נאמר משהו לא ידעתי לפני כן. במאמר של מייקל קלרקסון  פוס אומרת שגלן גולד היה אדם מאוד פרטי שנרתע מאוד מפרסום ועיסוק פומבי בו ובחייו, ולכן היא מרגישה שהיא ממש בוגדת בו כשהיא מדברת עליו; ואף שהצטלמה לסרט היא אכן המשיכה, ובצדק, לנקוט בגישה הזאת – שזוכרת ומכבדת – בעת שהתראיינה, ולא אמרה שום דבר חדש או מרעיש שלא נאמר כבר ולא היה ידוע על יחסיהם.

מאחר שהסרט עוסק בתולדות חייו התפתחה בי ציפייה שייאמר משהו עמוק על חייו של גולד, שתבוא איזו תובנה, איזה גילוי מעניין, לא כזה רכילותי אלא באמת מחכים, על אישיותו ועל הדרך שבה התפתח, שייעשה איזה ניתוח מאיר עיניים: עליו ועל מערכות היחסים שפיתח בחייו – עם הוריו, עם אביו, עם סביבתו וחבריו; מעבר לחזרה הידועה והמייגעת על רשימת "מוזרויותיו". – אבל גם זה לא נעשה. אפשר להבין מדוע: הסרט גם כך כמעט שקרס תחת עומס האינפורמציה שרצה להגיש לצופים, והגיע גם כך לאורך שעל גבול המתיש – במיוחד עבור סרט דוקומנטרי שאין בו מתח דרמטי ממשי או איזה נרטיב "סוחב" –  לכן אי אפשר לצפות באמת או לדרוש שייערכו בו ניתוחים מעמיקים של אישיות ומערכות יחסים, כראוי לביוגרפיה טובה ועשירה. כך קרה שנפערו בסרט כל מיני חורים מעוררי תמיהה, ללא הסבר ונימוק, באשר ליחסיו של גולד עם כל מיני אנשים. למשל, את סיפור נסיבות מותו מספרים שניים: העוזר של גולד – שגולד רצה לאמץ אותו כאח באמת ובתמים ובאופן רשמי, פרט נוגע ללב שנחשף כך לפתע פתאום ללא התבוננות אפילו מעט מעמיקה, כאילו כלאחר יד, והסרט כהרגלו המשיך לדלג "הלאה לפרט הבא" – וטכנאי הסאונד שהיה לחבר קרוב של גולד גם כן.  חברו מנעורים נעלם באופן מסתורי מרצף המרואיינים דווקא בשלב קריטי זה, לא נאמר דבר על היעלמותו, גם לא נאמר ולא סופר דבר על אביו, אם נודע לו וכיצד נודע לו שגולד מאושפז בבית-חולים. תמיהות כאלה, חורים שצנחו ובאו בעקבות אופן הצגת אירועים שונים בחייו של גולד היו לא מעט והם עיצבנו. התמיהות הללו נותרו תלויות באויר כפִּיוֹת פעורים, אבל הסרט כאמור המשיך "הלאה לפרט המעניין הבא".

בסופו של דבר ומעבר לציפיות שלא התממשו, אני חושבת שהסרט בסדר גמור, כאמור, אף שהוא לא מקיים בשום צורה את ההבטחה הטמונה בשמו: הגאון שבפנים. השם הזה: הגאון שבפנים מרמז כאילו הסרט מברר מה הוא סוד גאוניותו של גולד, שיהיה בו ניסיון פענוח – אני מדגישה ניסיון – של ייחודיות גאונותו של גולד. אבל אין בסרט שום ניסיון שכזה. הסרט לא מתקרב בכלל לעמדה הזאת. הגאון שבפנים הוא שם טוב ומדליק אבל הסרט הוא כרוניקה, צבעונית אמנם, שבה נראה גולד הכריזמטי המופלא יפה התואר; רשימת אירועים, הבאים זה אחר זה בסדר כרונולוגי, בחייו של גולד. היה מעניין כאמור לצפות בקורנליה פוס וכן בחברו מנעורים, שהיום הוא כבר איש קשיש. והסוף עצוב מאוד, התיאור של הנסיבות והדרך שבה נפטר.

אחד הקטעים החביבים המוצגים בסרט הוא סרטון שבו מצולמים על חוף הים גולד, לבוש במעילו השחור הארוך וסביב צוארו צעיף, ורקדנית שחומה שרוקדת בבקיני. הקטעים ערוכים כך שעולה כאילו גולד, שמשחק למצלמה כאילו הוא במאי סרטים, מביט ברקדנית שכאילו רוקדת לפניו. לגמרי במקרה מצאתי את הסרטון המקורי. זהו סרטון קצרצר בן פחות מחמש דקות שצולם על ידי אביו של בעל הבלוג אנגוס קארול. בפוסט בשם מעיל הגשם של גלן גולד – Gllen Gould's raincaot  –  הוא מספר על נסיבות עשיית הסרט. אביו, ג'וק קארול, בילה שבועיים עם גולד באיי באהאמאס והייתה לו מסרטת 8 מ"מ. גולד בא לחוף כמו תמיד עם המעיל והצעיף, אבל בשלב מסויים, לאחר שראה את המצלמה, החליט שהוא רוצה לביים סרט ושכר לשם כך אפילו רקדנית. הוא לא רצה להצטלם, אבל אחר כך שינה את דעתו והחליט שהוא רוצה להופיע בסרט וג'וק צילם אותו ישוב על כיסא במאים וסיגר בפיו. רשימתו של אנגוס מעניינת וכתובה באופן קולח ומסקרן. אנגוס מספר את הדברים מנקודת מבטו כילד, שאביו מספר לו על חופשה עם גלן גולד. שנים אחר כך מצא אנגוס את הסרטון והפקיד אותו בארכיון קנדה עם חפצים ופריטים נוספים משל אביו שהיה צלם.

הסרטון נקרא מעלות ההיסוס או סגולות ההיסוס –   The Virtues of Hesitation.  אנגוס מספר, שאביו סיפר, שגולד הגיע לחוף לבוש כרגיל במעיל ובצעיף, בכפפות על כפות ידיו וחובש כובע ובאמתחתו חומר קריאה קליל: פרטיטורה של באך, ספר על אמנות פלסטית ומאמר בשם: טורגנייב: סגולות ההיסוס. כאמור, גולד החליט שהוא רוצה לעשות סרט וההשראה לנושא הסרט ושמו באה מתוך שם המאמר על טורגנייב. בסרטון נראה אביו של אנגוס קורא בספר והרקדנית רוקדת לפניו ומנסה להסיח את דעתו מן הספר, אבל הוא לא מרים את מבטו ומתעלם ממנה לחלוטין. הרקדנית לא רוקדת לפני גולד אלא לפני ג'וק – גולד היה הבמאי. לאחר שגולד החליט שהוא רוצה להצטלם גם כן, אביו של אנגוס צילם אותו והכניס את הקטעים אחר כך בעריכה. גם את פס הקול של הסרט הוסיף גו'ק קארול בעריכה. בתשובה לאחד המגיבים לפוסט כותב אנגוס שהקטע בפס-קול שבו נשמע מישהו מדבר נקרא  The Old Philosopher. הוא זוכר את הקטע עוד מנעוריו אבל לא זוכר מאין הקטע לקוח ומי הוא הדובר. הסרטון מתוק צבעוני ומשעשע.

.

.

יצירה של גולד – So You Want to Write a Fugue

 .

וכמובן ואריאציות גולדברג – הקלטה מוקדמת

.

וההקלטות המאוחרות

.

לינקים:

Angus Caroll  – Gllen Gould's raincaot 

Michael Clarkson – The secret life  of Glenn Gould

 

 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: