מה קורה עם נתניהו

אני חושבת על נתניהו לעיתים קרובות. מה יושב לו בראש, אני חושבת, מה עובר לו שם בתוך המוח, בתוך חוטי המחשבה המשורגים בגלים החשמליים, בין התאים, מה עובר שם. בנימין נתניהו, ראש הממשלה שלי. והזמן רץ.

מה קורה באמת בלשכת ראש הממשלה אני לא יכולה לדעת. רוב רובם של אזרחי המדינה לא יודעים ולא יכולים לדעת. אבל ממה שמצטייר בעיתונות ובתקשורת, נראה שקורה בעיקר דבר אחד: כלום, מנופח ומנוקד בהרבה דיבורים ואינטנסיביות מילולית.

לאחרונה קראתי ב'הארץ' ידיעה שהעכירה את רוחי: השב"כ "פועל" – זה צרוף יפה "השב"כ פועל" – לסלילת כביש ישיר אל ביתו של נתניהו בקיסריה, שיעבור בתוך שמורת הטבע חרובי קיסריה. זו שמורה מיוחדת, מפני שיש בה דיונות מהמעטות שעוד נותרו, וצמחיה וחיות בר האופייניים לאזור. סלילת הכביש תגרום לנזק בלתי הפיך לשמורה. והרי נתניהו לא יהיה ראש-ממשלה לעד, וזה שיבוא אחריו מן הסתם לא יגור בקיסריה. לכן צורכי הביטחון המניעים את השב"כ "לפעול" בנידון הם זמניים לגמרי. יוצא, שבשל צרכים זמניים עלולה שמורת טבע ייחודית להיהרס לעד.

מלשכת ראשהממשלה נמסר שהעניין נמצא רק בשלבי תכנון ושכל מה שיעשה – "ייעשה על פי חוק". כאילו שזה משנה. הרי כל כך הרבה דברים רעים ומזיקים ואף מושחתים נעשו "על פי חוק".

איך שהשב"כ מגן על נתניהו ראש ממשלתנו. אכן מעודד ומשמח לגלות שבמדינתנו – הסובלת מנפילות זיכרון רבות והתקפי אמנזיה שכיחים – קיים איזה גוף ביטחוני שבכל זאת יודע ללמוד לקחים ולהפנים מסקנות. לפנינו גוף ביטחוני שעושה מעשה ומגיע למסקנה ששתיים ועוד שתיים שווה ארבע ושיש קשר בין סיבה ובין מסובב. ברם, עד כדי כך נלמד הלקח שכעת השב"כ רוצה להרוס שמורת טבע מיוחדת במינה – שלא תוכל לשקם את עצמה ולחזור להיות כשהייתה – בשל כביש שאמור לשרת ראש-ממשלה עוד כמה שנים בלבד. עד היכן הדברים מגיעים. אומרים שלֶמֶךְ שלומד לקח, הופך לרוטוויילר עם פתיל קצר (אני אומרת). אכן נספגו היטב המסקנות והלקחים, והאיזון נשכח בדרך (בעיות זיכרון). 

אגב. בעניין שמורות טבע ועתיד הארץ – נציב הדורות הבאים חוסל

ועוד בנוגע ללקחים שנספגו היטב: אותו שב"כ הצמיד גם מאבטח ליאיר נתניהו הבן. יאיר נתניהו, שלא אשם בכלום בגלל שהוא "הבן", משרת בדובר צה"ל ונסע "לחופשה בניו-יורק" (הצבא אישר והחופשה מומנה על ידי משפחת נתניהו) וגם שם הוצב לו מאבטח על חשבון המדינה

לי אישית לא אכפת אם יש מאבטח או לא ליאיר הבן. רק התחושה המציקה שנתניהו ומשפחתו, כלומר זוגתו, מקדמים ומנהיגים מין התנהלות של אצילות מרוממת מעם. כמובן  שהמחשבה, ששמורת טבע שלמה תיהרס בגלל כביש שנסלל לצורכי ביטחן זמניים, היא בלתי נסבלת. והכי חשוב והכי מטריד:  על מה הוא חושב ראש הממשלה שלי, מה מעסיק אותו, במה הוא עוסק בשעה שהמדינה מתמרנת את דרכה כספינה חבוטה ונוטה על צידה באופן מדאיג; במה הוא עסוק בשעה שבשטחים מתנהלים חיים פרועים נטולי חוק. מה קורה איתו, מה קורה עם השיחות עם הפלסטינים, כמה זמן הוא עוד יגרור את העניין הזה. הזמן רץ, האיש לא זז, לא מזיז ומתלבט.

זו דווקא תכונה שאני אוהבת, התלבטות. לעומת נניח אולמרט – שיצא בבום למלחמה ולא נראה כמו אחד שהיו לו הרבה היסוסים. נתניהו מתלבט. ומתבלט ומהסס. בריא לראש ממשלה להסס. היסוס מרמז על שיקול דעת, יש בהיסוס איזו הבטחה, בכל זאת מדובר בזמן למחשבה. היסוס והתבלטות מסמנים בדרך כלל את כובד משא האחריות על כתפי מכריע ההכרעות. ראש הממשלה הוא זה שמכריע, בסופו של דבר. השאלה היא, אם הזמן הזה מוקדש למחשבות בעניינים הדחופים והחשובים, או בענייני אלי ישי ואביגדור דוברמן… סליחה ליברמן. 

אם הייתי תיירת המביטה מהצד הייתי אומרת: באמת מעניין איזו ביצה יטיל נתניהו לבסוף.  אבל מפני שאני חיה כאן אני אומרת: במצב העניינים הנוכחי – הביצה עלולה להגיח שלוקה לגמרי מרוב היסוסים והתפתלויות. כרגע אני סומכת על אובמה ועל האמריקאיים; כי חוץ ממנו והממשל, על מי עוד נשאר לי לסמוך?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: